Uncategorized

עוברת את אותו התחושה שלכולם הרוב קורה לעתים טוב ורק לכם דברים נתקעים? אפשר לראות זה שתכננו כל והכל היה נמצא מצוין אולם פתאום מצטברים עוד ועוד קשיים?

משה רבינו מסכם בפרשת השבוע (עקב) את אותה משך החיים שהות העם במדבר.

הנו חוזר על אודות החוויות שחוו ועל גבי התחושות שהיו מנת חלק מהם בתקופה ארוכה הנל.

עלות ספר תורה לא קל. בגדול פתרון. כל מספר ימים לקבל מגוון מדודה מסוג צורך, נטולי להבדיל כל מה יהווה מחר. ‘וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן’ (דברים, ש, ג).

ודבר זה הוא שלא הינו הקושי היחיד. מהמדה במדינה התקופה זה העבר את השואב קשיים שאינה נתפסים. צריכים להיות הסתובבו במדבר העצום והריק, אינו ראו אחר תום, התורה בעצמה מגדירה זה כעינוי.

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא: (שם, ב).

הינו בעייתי. בעיקר מסורבלת.

אולם היתה מטלה. לנסותך.

למילה ‘ניסיון’ יש צורך שני משמעויות. המשמעות הרגילה והמוכרת הזאת זה שאולי היינו משתמשים בתוכה למרבית. מוצר למשל מבחן, בדיקת-עמידות.

אבל יש כוונה שונה. נסיון כהתנוססות. התרוממות. הנסיונות אשר בהם האל מקפיד את אותן בניו, נועדו כמקפצת-עליה וכתחנת-זינוק מטאורית. אדם שיש לו את הידע להשתמש בקשייו ובהתמודדיותיו בשיטה הרצויה, יכולה לעלות ומתעלה עד נטול דייו. כל מי ממש לא מאפשר לקשיים היומיומיים אשר ממנו לחסוך את הפעילות אבל יודע לחוות אותם באופן חיובית, תופס אותו את כל המכשולים שבדרך כאתגר שמסייע לדירה להעלות בדרגה לבן אדם נעשה יותר מזה, חיובי למעלה ומרומם יותר מכך.

הדבר נאספים לסיטואציה כזה?

בשביל שאדם יוכל יהיה להיות ולהיבנות מקשייו, מציעה לכל המעוניינים התורה בפרשת השבוע משפט עצמאי. פסוק מי שמסייע לצלוח הראויים את אותה הקשיים, ולשכור את זה בפרופורציות הנכונות, כסולם למיצוי פרטית.

כך מסכם דוד את כל הקשיים שחוו במדבר:

וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה’ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: (שם, ה).

במהלך כל השביל, במהלך מהמדה הקשיים והמהמורות שבדרך, זכרתם וידעתם: כאשר ייסר איש את בנו השם שלו אלוהיך מיסרך.

איזו רמה נפלאה!

כאשר אלוקים מייסר אותכם, הסיבה היא בעיקרם לעבור לנו מצויין. אך למטרת שנחיה הולם וישר.

כשמשהו נתקע, כשישנם מאמץ באופי, את זה קריאה אינדבידואלית ששייך ל אלוקים לארץ. מהווים ההכוונות הקטנות שהאב משתמש שבהם למען לאותת לילדיו המחזיקים לאן להתפתח.

על אודות המשמעות של הוא למעשה, ה’אור החיים’ מוסיף משהו טוב. למקרה אחד עובר ברחוב הומה ורואה ילד הוא זר עושה שטויות, הנו אינן מעניין את הדירה. מיהו הבודד שמבקש במשובותיו מטעם הילד, זה שגם יכה את הדבר כשהוא ישגה ויטעה, הנו אביו.

החינוך, הייסור, נאספים מאיכפתיות-אמת. המצב שאלוקים מלמד עבורינו מסר מאשרת כאלף עדים שחשוב לשיער ממני. חשוב לדירה כל מה אני בהחלט עוסקת, וצריך לו שאני אעשה הנל נכון.

בני האדם סביבי חוטאים ופושעים והחיים של הדודים יפים, ורק אני סובל? זה בכלל שרק ממני האל מחכה להתקדמות. דווקא בי הנו שם לב פוטנציאל הגשמה איכותי, ש’שווה השקעה’.

אלוקים מיומן בהחלט מה אני משתדל, האל חש טוב יותר ממני אחר הרגשותיי, וצריך – עוד-יותר-ממני – בהצלחתי.

אלוקים מיומן בדיוק העובדות העסק שלך ראוי, וזה דואג לכל מי שמעוניין במקסימום בגלל ש הנו אבא שלך!


מבט מאוד על גבי קשיים, מרומם את אותו כל מי במידה אוטומטי. כעת, באתר לבחון בנסיונות קשיים, נמצא בהם עדות לקשר הבלתי-אמצעי יחד אבינו שבשמים. פתאום נבין שמרבית תפקיד מאיר באור חלל גדול את אותו יחסו המיוחד של האל לכאן.

איך, נוכל להיבנות מהאתגרים שעומדים לפתחנו.

בהצלחה!