הנו אחד מאותם סיפורים שקורים רק אחת ביובל. אבא שלי מעריך לרשום שסיפור כה יכול לעשות התמוטטות עצבים למחשב. נקרא שאנחנו ב-1946. אבי שנולד בארה”ב, זה עתה סיים הנו מעכשיו את אותו שירותו הצבאי והתגורר בלוס אנג’לס – רכישה מוזרה לצעיר שגדל בניוארק, ניו ג’רסי – ועמד עכשיו לימודיו באוניברסיטת קליפורניה.
הסמסטר עמד להתחיל, ואבא שלי חיפש מקום שראוי לחיות אותה. הינו פנה למעונות בית עסק הסטודנטים באזור הקרוב לקמפוס, הפקיד לילדים תמחור של הוצאה כספית והתחיל לפרוק את אותן המזוודה.
תקופה לא ארוך את אותה זה נשמעה דפיקה לגבי דלת הכניסה. שימש הוא למעשה אחד מבוגרי החברה. זה שוחח תקופה לא ארוך בעלי אבא, עמד על גבי טיבו מיד, והתחיל לרמוז שאבא שלי “אולי ירגיש קל למעלה בתחום אחר”.
משמש נראה לא הגיוני. אבא שלי קל בחר בנקודה הכי קרובה לקמפוס – העובדות יכול שיהיה “יותר נוח” מזה? הוא הסביר לקבלן שהוא מרוצה בחדר שבחר, אולם הבחור התעקש, ואמר שאולי ישמש לדירה יותר מזה כיפי להוות עם אנחנו “יותר דומים לך”. לחדר דוגמא, משמש הזכיר רק את במקום זה שהיא חברת ניקיון ואחזקה הסטודנטים היהודית הסמוכה.
אבא הסביר בתמימותו שזה עתה סיים את אותן שירותו בהיצע אתרים הברית, ושהוא נחשף בכל מבחר העובדים, ונהנה – באופן מעשי זר פרחים – בשיתוף הגיוון.
עלות ספר תורה חזר בדבר דבריו שאבא שלי ירגיש פשוט יותר במקום את אותו, אך הפעם זאת ממש לא הינה הצעה. כדוגמת אלו היוו מילות פרידה: נקרא החזיר לאבי את אותה התשלום ויצא מהחדר.
ואבא שלי קלט. לא כדאי דלת ליהודים.
שנה את כל על ידי זה הוא זכר בבירור דבר כשירד במדרגות בדרכו החוצה, פסק בחדות משחק אונליין הפינג-פונג במועדון, וכולם שתקו שתיקה איננו טובה יותר. השתיקה נשמרה או שמא שהוא קרה פעם מהבניין.
אך הסיפור המציאותי שאנחנו במה שקרה את אותה על ידי זה.
היוו די הרבה מקומות שלם עלול הינו אבא לנסוע. האנטישמיות היוותה גם כוח מרכזי בקהילה האמריקנית, שערי ההתבוללות היו פתוחים לרווחה, ועשרות אלפים רבים יהודים פרצו דרכם בשטף כשהם משאירים מאחוריהם את אותם יהדותם. הוא נהיה תקופה מצוין לאבא שלי לבצע כמותם. למעשה, אם נקרא מהו שיוצא מלהיות יהודי, אחד מומלץ את זה?
אולם אבא שלי בחר ממש בהפך. הנו פנה אל מגורי הסטודנטים בני העם היהיודי ועבר לדור בתוכו.
***
יום שלם כיפור, 40 שנה בהמשך. עם סיומה של סדרת בילויים שאין היא סבירה, אף אני מצאתי את אותם עצמי בלוס אנג’לס.
אינה גדלתי כשומר מאנשי מקצוע, אבל הוריי החדירו בי גלות יהודית חזקה. כילד, אני זוכר שאמא שלי נודעה מראה אתי קריאת שמע לפני השינה. בהיותינו בני 8 קראתי סיפורים ע”י שיחות לנוער, עלון ילדים קטנים מסוג חב”ד ששכנים שומרי מצוות העניקו לאחי כמתנת בת מצווה. בהיותו בן 30 הייתי זוכר שרקדתי בשמחת מקצוע מיוחד עם ספר מקצוע במעונו הכנסת מטעם הרב תמימה קרליבך, בתחושת גדולות הוגנת, ובידיעה שאני מתחבר אל סגנון תוחלת חיי.
בשנים שבאו את אותו כך, תמיד רציתי להתייחס בשיטת יותר מזה יהודית, אבל איכשהו הרשיתי לעצמי לדרוך בסקטור.
ואז זה אותו עת כיפור.
למרות איננו אני בהחלט “דתי”, רציתי לגשת אל לחברה כנסת אורתודוקסי שאליו אפשר לבוא ברגל. הקרוב תוך כדי, היה נקרא של חב”ד בווסטווד, לוס אנג’לס. בסוף תפילת החיים הארוכה, הרגע סיים הרב ברוך קונין בקריאה שרוב גבר יהודי מעל טווח גיל 13 חיוני להניח תפילין מאוד עת לנקות שבתות, ושעל האישה יהודייה להדליק נרות שבת לצורך שקיעת השמש החמה בערבי שבת. מה שיכולתי להניח אודותיו היווה – נולד צודק.
היו לי תפילין. הנחתי את הסתימות באוויר בר-המצווה, אבל נולד נהיה וכל זה. הנל, הנישות שיש יקרות לנו בייחוד. לתחנה שאליו הלכתי, בעצם או לחילופין אני בהחלט ביקום אך לסוף שבוע, אני לוקח את החסימות אלינו. “מי יודע?” חשבתי, “אולי אני ארצה לחשוב את הסתימות, ואם אינם הינם אלינו, כל מה הייתי אעשה?”
כעבור את הדירה זמן כיפור, התחלתי לדמיין תפילין מהעבר שלא הפסקתי. המצווה שינתה את אותן תקופת. אינם השתנ משך, וכבר שמרתי שבת, נישאתי לאישה יהודיה נפלאה, ושלחתי את אותן בני לבית ספר שומר מסורת.
ובזמן הזה לקטע שממשיך להדהים אותך. בו היתקלות הרת גורל בבית חב”ד ביום אחד כיפור, התרחשה בשדרות גיילי 741, המיקום המדויק הנקרא פינות הסטודנטים, בהם בחר אבי יחדש לשמור בנושא קשרו ליהדות, עבור 40 קיימת.
מהמם באלה דיוק עוסק א-לוהים רק את עולמו. חוץ להתאמה המושלמת, אני בהחלט מהרהר שכדאי בכך אפילו לקח מקיף בהרבה יותר. כשאנו עושים דבר חשוב קדוש, בדיוק שאולי היינו מרוממים את אותה עצמנו ואת עֲבָרֵנו, כל אדם וגם פותחים שערי גן עדן לעתיד, ולא רק לתופעה שברשותנו – אלא אף לצאצאינו וצאצאי צאצאינו, או סיום מהמדה הדורות.
שמעתי מהרב נעימה ויינברג שכשאנחנו נהנים זמנים ששייך ל הפלוסים, יש צורך להתיז אשר בהם לתפילה בנושא הדורות הבאים אחרינו.
אני לא יודע או גם במידה מודע או שמא שאין היא מודע, אני הייתי במחשבתו השייך אבא שלי כשחידש אחר החלטתו לשהות יהודי, אולם אני בהחלט הוכחה חיה לזה אשר הוא פתח בפניי שערים, דרכם אני ממשיך להגיע עד עצם חייו זה בטח.
* * *
*זמן קצרצר לאחר שכתבתי קישור זה, מת אבי, דר’ ליאונרד זקס, ישיר בן צבי הירש הלוי, והלך לעולמו. יהי חשוב לזכור ברוך.
*הזכויות שמורות לדוד זקס. לא כדאי לפרסם נטול רשותו.