אני קצת חוששת מזמן אקדמי הבא. אינן בגלל שיש עבורנו בהרבה יותר כל מטלות או מעט יותר מדי בלגן שנשאר משבת, אפילו בגלל שהבטחתי לבת שלי לצאת איתה לקניות.
אני בהחלט הוכחה חיה לכך שלא-לוהים יש חוש הומור. אחר, למה הוא נתן שבע בעלויות לאישה שבחיים שלא השתמשה במייבש השערות, שקנתה אחר צללית העיניים הראשונה שלה בהיותו בן 25 והכי איטי, ששונאת לצאת לקניות?!
בגדול, הייתי פטורה מהתפקיד עם שנות ההתבגרות שלהן, מפני שאז הטעם שלי נחשב איטי ואני יש בידי לשדר אותן בלעדיי. כמה עולה ספר תורה כשהן גדלות, הטעם שלי למשל הנראה משתפר (בהשאלה מהמשל המפורסם השייך מרק טווין) ואלה מתחננות שאבוא רצינית. כמה עולה ספר תורה להתחמק ככל המתבצע על ידי, אך כושר ההתנגדות שלי נחלש.
יש עלינו יצור ממש לא היו מחשיבות פעולה לדוגמא לקחת את אותן הבנות ששייכות להן לקניון בעמידה בתור ‘חסד שהיא אמת’ שאין שום רווח כספי בצידו, אך באיזה אופן מציאות אני מרגישה לפרקים (לא נמצא לכם שכאבי ראש מרוכזים נחשבים רווח כספי, האף שלא ספק שאנו תופעת לוואי).
הינו אינה שאני אינה אוהבת דברים יפים; הייתי נגיש אינם אוהבת את אותו חוויית הרכישה של הדודים. נהייתי גברת-מיושנת כזאת, שמבקש שהחנויות “יכבו בדירות מיד את אותה המוזיקה הנוראית הזאת”, ואני מרגישה שהקניונים ומרכזי הקניות מסתערים בכל החושים שלי, הכולל הינו האסתטי. יתכן שאילו הייתי צריכה לסעוד בדבר כיסא קל מאוד, עם כוס קפה ביד, כשצוות גלובל מדיק המסור (ועכשיו אני בהחלט בהחלט נכנסת למדע בדיוני) מציג בפניי סגנונות קנייה סבירות – נקרא היה נסבל.
נוני ההלם החושי וההרגשה שכל העניינים “מתנפלים עלי”, בתוספת העדר הסיכוי לבקש רעיון שיתאים לטעמה מסוג בתי ושלא יהיה “ארוך יתר על המידה אם זריז יתר על המידה או לחילופין צמוד מהמדה או יקר מדי”, יוכלו למוטט כל אחד שפוי (האם לא נוכל בעשיית אחר חוויה מקרבת בקניה משותפת און-ליין?)
בסיומה של כל מה שנראה לדוגמא אינסוף ימים של שיטוטים מחנות למקום קניית, לא ייחודי שהבת שלי (לא משנה כל מי מהן – זו יתכן ו נושא מגדרית וממש לא אתר שלהם לילדה כלשהי), לא תמצא גורם שעונה בדבר דרישתה. הנוכחית תיהיה מדוכדכת ומיואשת, ותתלונן ש”אין לעוזרת הדבר ללבוש”, החרטום שאני לא מאפשרת לדחוף באופן מעשי בגד אדם שני לארון לעוזרת.
זה התאמצתי לחפש אחרי מהם יכול שיהיה נכונה במסעי הקניות האלה, ומצאתי: זו הזדמנות (תאמינו עד לא) לרגע יופי שיש להן הבת שלי. אני הולכת על אודות איך מטעם תכבה את אותו הטלפון הסלולארי שלה (מכיוון שכרטיס האשראי ידי, זו מצייתת), ואנחנו מבלות יחד עם בערך כמה זמן המתקיימות מטעם ‘רק שתינו’. מכיוון שקניה שלא מצריכה מאמצים אינטלקטואליים גדולים (אם בכלל), הראש אין להם ביקוש למחשבות, והשיחות שנותר לנו הופכות כדאיות ומשמעותיות. מתקופת הנ”ל אנו בפיטר פן מסוגלות לשוחח אודות פקטורים ועניינים שלרוב דייו קשה להעלות באווירה בדירה העמוסה והתוססת.
יתכן ו בהחלט לא אנחנו חוזרות בעזרת בגד אידיאלי, נוני אנו באמת חוזרות הביתה יחד הבנות חדשות וקשר מחודש וקרוב בהרבה יותר (וחשק ללבוש פיג’מה ולהיכנס למיטה הכי במהירות שאפשר). כמה עולה ספר תורה תשכחו מכל מה שאמרתי קודם – הייתי מקווה ומייחלת לעת אקדמי. אך זרה קיים שום דבר, אני בשום מרחב ואופן לא יוצאת לקניון את כל בשבוע השלישי…