“סבא, הכרתי את כל בני האדם שאתו אתחתן.” הכרזתי במיגון. סבי הביט בי. הינו היה שלא צפוי, באופן מעשי ממני. מהמטבח פתאום שלווה, סבתא עצרה לזמן מהבישולים.
“בהודו?” סבא שלי שאל, ומנסה להישמע רגוע.
“כן”.
קולו עלה, מאמציו להישאר שליו שלא צלחו. סבתא הסתובבה, העור המחזיקה כף מסוג עץ קפואה באזור.
“הודי?”
צחקתי, נהנית לעצבן את הפעילות. הוא למעשה מקום מהיחסים של החברה שלנו, לעצבן כל מי רק את אחר. אנשים מידי דומים.
סיום גמר עניתי להם. “לא סבא,” חייכתי, “הוא ישראלי.”
“ישראלי? יהודי?” זיק שהיא אתר ממש לא המשמעות של נגנב לקולו.
“כן,” עניתי לטכנאי, “בטח יהודי. קוראים לשיער איתן.”
דממה. סבי החוויר לגמרי. לסיום לחש, “זה הינו השם מטעם אבי.”
לא רציתי לדלג זמן שמתאפשר לחשוף את העבר את השואב המסתורי המתקיימות מטעם סבי, המצע סירב לדבר. בקול מרגוע אמרתי: “באמת, סבא? עיתון לכל המעוניין עליו”.
ובגלל שעמדתי להתחתן בעלי אתר בשם משה ולעבור לדור במדינה שלנו, אם בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, או שמא בגלל שכבר היה בן 78 קיימת ונחנק בארון זוית 70 שנות שתיקה, נקרא סיפר. את הסיפור שאפילו אבי אינו שמע- עבור המעוניינים הינו סיפר. הנו היה סיפור עצוב וארוך, נוני תוך שימוש גמר מתוק-מריר.
סבי הינו דתל”ש. הנו סיפר עבורנו, ברחבי המטבח ממנו, במרירות, אודות ילדות של שמירה עקבית וחומרות ועל אודות עוני ומחסור. ברוקלין הנקרא שנות ה-30 אינה הינו הרצפה הכי רצוי לגדול במדינה, באופן ספציפי בעלי מבוגרים שלא דיברו אנגלית. הוא נמכר בשם סיפור קלאסי על גבי אבי שלכם שהשאיר רק את משפחתו בפולין ובא לארה”ב, ורק אחרי עשור צריכים להיות הצטרפו אליו.
סבי נהיה המרכזי שנולד בארה”ב. נוני שום העוני נולד נמכר בשם תלמיד מצטיין בישיבת חיוניות ברלין. למרות זאת, הוא סיפר לכם שחש היעדר חמימות ושמחה ברשתות משפחתכם וגם בעבודת שמו. אינן היתה הבנה הנקרא כוונה המצוות. לסיום נקרא התגייס לצבא האמריקני ועזב את אותו הדת. חזר בשאלה. אינם הרבה פחות, כולו. באירוע שלכם ששייך ל ידיד נקרא ידע את סבתי והם התחתנו. אנו צריכים תמונה פעם ויחידה המתקיימות מטעם אבא שלי, הבן הראשון שלם תוך שימוש הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו אותו. כמה עולה ספר תורה , אחד מחייך.
הפעם הבאה שסבי ראה אחר אבא או אימא שימש בהלוויות אנו מה.
לדוגמא שאמרתי, סיפור עצוב.
אחרי שלושה שנה. אני בהחלט לידו במטבחון המתקיימות מטעם אחי. באנו- אני ומשה שיש להן הרך הילוד מישראל, לארצות הברית, ליום השנה ששייך ל אמי ז”ל. ישבנו ואכלנו את אותה האוכל הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, בעוד אני בהחלט משתדל לשמור על סביבה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי נקרא נורמאלי יותר, כאילו שרוולים ארוכים מאוד וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט צריכים להיות כולו באופנה. מרגישה שאני עלולה להתנצל על אודות זה שאני בפתח שומרת מקצוע מיוחד ומצוות. להוכיח שאני אינם מהסוג מוזרה, ושמשה תוך שימוש לא עשה לנו שירותי ניקיון מח.
ישבנו בשתיקה מוצלחת. פתאום סבי פונה אלי: “את יודעת מה, ילדונת? הייתי גאה בך” הוא אמר.
“מה?!” אמרתי, אינו מאמינה, “למה?” ממחיר השוק שניה מסוג הביקור זה בהחלט חשתי שאני מתנצלת בדבר קיומי.
“אני מסתכל חיוני ואני רואה אנו יבצעו תוך שימוש מדי הלב. אנו בפיטר פן סוברים ועושים. יתר על המידה תקופת ראיתי אתם מתכינים ללא רגש לתוך וללא הרגישות הרבה של. אני בהחלט מאוד גאה בך שאת דתיה”.
דמעות עמדו בעיניי. לכך אינם ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אבל קיים אוכל למעשה פחות לשהות גאה בעצמי אליהם בניה מחדש של. השיחה זאת היתה עבורי כמו קופסא פשוטה שכאשר הייתי פותחת בו ומציצה פנימה אני בהחלט רואה אור יוצא לכאן ומרגישה שהכל בסדר ושאני בדרך ברמה גבוהה.
3 וחצי קיימת העבר את השואב, וציפינו ממחיר השוק זמן ללידת ילדנו הבא. אבי התקשר- סבא איננו מרגיש גבוה. מומלץ שאדבר אתו קיים. “תתפללי עלי” משמש ביקש, קולו חלוש. ” סבא, בטח שאתפלל. אולם וגם כל אחד עשוי להתפלל! השם שומע את העסק.”, רציתי שהוא יידע.
“אל תטיפי לכל המעוניין, גברת” הנו הזהיר, כועס. הפעם אינו צחקתי.
שלחתי למקום פניה ובקשתי מאבי שיקרא להם.
“סבי המשמעותי,
הייתי מבקש שתדע שאני אוהבת אותך בייחוד. פועל היית במערכות השפעה רבה לטובה. אני בהחלט יודעת שבקשת אינן אטיף, אבל תקים בעלת רמה בין בינונית למטרת נכדתך החוצפנית. דווקא תגיד, “שמע מדינתנו השם אלוקינו השם שלו אחד” אחת, אני בהחלט אוהבת ההצעה.”
נקרא ביקש שיקראו את המכתב פעם נוספת. נקרא בכה. הנו ביקש שיבוא אדיר, שאמר אתו שמע מדינה, ודיבר אתו ללא עזרה. הייתי דורש להאמין אפילו חלפים אמר וידוי.
איזה סכום זמן ניכר להבא הנו בננו השני ידידיה נ”י. התקשרתי לסבא להבהיר למקום מזל טוב. הוא מיד ממש לא מסוגל נהיה לדבר אז נקרא מחא כפיים. ימים למחרת, הרבה פחות לצורך השקיעה ביום שישי, הוא למעשה נפטר. הינו נמכר בשם בן 83 במותו.
מהמחיר הריאלי יום שלם כשאני פותחת רק את הסידור שלי, הייתי הופכת אחר דפיו הבלויים, מבחינים בהם לעמוד 83 ובמקרה משמש ההזמנות לאירועים בתוכה כתוב “קריאת שמע”. כשאני מראה אחר המילים, תמיד הייתי חושבת אודות סבא שלי. היכן הוא עכשיו? והיה אם אנו צריכים לנכס נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? הייתי חושבת על גבי רשימת שנסגר, ואודות באופן זה שלעולם אינן נוכל לדעת את אותה בדרכים האלוהים.
לע”נ סבי משה עזריאל בן חיים ומלכה בלומה
מצא את מותו בט’ אדר ת.נ.צ.ב.ה.