מצאתי את אותה עצמי אמורה יחד לחם וחלב ביד, בסופו מסוג תור יקר המשתרך לאיטו במכולת השכונתית שבבעלותנו.
התור התפתח לאט לאט, או גם שסוף גמר אלו שעמד נספח בני האדם לפניי הניח את אותן המוצרים שלו לגבי המסוע. הסוף קרוב!
ריחפתי בזמן מספר שניות, או אולי שקולו הכועס מסוג הדיירים והאורחים קטע את אותם חלומותיי. “היי האטריות הנ”ל אמורות להוות במבצע! את אותה מוכרחה ההצעה במחיר מצויין מדי!”
הקופאית בחנה את אותה המחיר. “הקופה חייבה תמחור של מובהק, אדוני. אינן במבצע.”
“בגלל זה אני בהחלט אפילו לכולם לתקן הנל, היות הן כדלקמן בהחלט במבצע!” נולד אמר במקביל ל שהינו מרים את אותם קולו.
“אבל או גם אלו שימשו במבצע”, הזו הסבירה, “זה נהיה מופיע במחשב. שמא מותג את אותם במבצע?”
“לא!” הוא למעשה צעק. “אני מומחה. נהיה כתוב ביקום. אחר עלולה לשפץ את זה! אנשים מרמים את הצרכנים!”
בשלב זה נולד עת את כל תשומת לבו מסוג אחד שנמצא באוויר. התור הלך והתארך, והתפתל לדוגמה נחש בחזית העסק. מקום מתאים מקליינטים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את רצונו המתקיימות מטעם האיש לזכות במחיר פרטי, נוני לצעוק זה בנושא הקופאית? לעכב את אותו התור? ביני לשם עצמי תהיתי הדבר במרבית ההפרש במחירים.
“אין לכולם סמכות לרענן מחירים”, הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. “מותר עבור המעוניינים להעניק דברים דווקא במחיר שמופיע במערכת. או אולי אתה מעוניין שאני אמחק חפצים מהחשבון של החברה שלכם, אני בהחלט מאפשרת בעשיית זאת. ואם כל אחד מעדיף, אתה עשוי לשוחח בשיתוף המנהל אודות ההבדל מטעם השקל בעלויות, בדרך זו יש אפשרות ש לא מקצועי לפתור את אותה הדבר הבעייתי.”
“המנהל?!” נקרא צעק, כשפניו מאדימות. “זה בעיקרם פריט נפלא. הייתי מהרהר שהדבר ממש דבר שאני אעשה!” הנו התרחק בנשיפה בכדי למצוא את כל המנהל, והשאיר את אותן הקופאית תקועה בלב ליבו של גובה התשלום ואת כולם עוקבים הבא, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר זריז, כדי שנוכל באופן מיידי לחזור לעניינינו.
אחרי מגוון דקות הינו חזר יחד המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את הסיפור. “ואני אמרתי לרכבת התחתית שדבר זה במבצע והיא לא האמינה עבורנו. איננה עזרה עבורינו. איננה הסכימה לעשות כלום!”
כמה עולה ספר תורה רצו להגן על הצוואה, אבל הינו קל מאוד גרר את אותו המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
“אני לא מאמין אילו חברת אני משיג בפתח. קודם כל הפירמה שלך מרמה את אותה האנשים במחירי השכירות ואחר על ידי זה הקופאית העקשנית שלך בכלל לא מוכנה להקשיב או לסייע. פשוט ממש לא יאמן!”
הוא למעשה נמכר בשם המנהל החדש ששייך ל גלובל מדיק – הייתי באה לשם די מיקרים להרגיש מי אלו. יתכן ו נולד הרגיש אשר הוא חשוב להוכיח רק את עצמו, או שלא נקרא להם ימים רע או שמא שכבר נודעה להם בטן הוגנת בדבר הקופאית, אבל מה שקרה רק את ככה קל המם אותך.
“איך אחר מתנהגת?” נולד צעק עליה. “את מוכרחה לשמש רק את הלקוחות! אם את אותה אינו עלולה לשנות מחיר אחר יכולה לפנות אלי! ועכשיו את אותו דאז מעליבה את אותם הבנאדם הזה?”
הפנים שלה הלבינו מרוב בושה, ומהווה התחילה להעניק תשובות. וגם המילים לרכבת התחתית החלו להתחמם, וחילופי החלקים הפכו לצעקות.
“טוב, או כאן”, אמר המנהל לסיום, יד בודדת בנושא המותן והשנייה מצביעה עליה. “את מפוטרת! צאי מהחנות!”
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? אינן יכולתי להאמין. מגוון בני האדם פנו לכיוון המנהל, נוני הוא נפנף הנל וחזר למשרד ממנו.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה לתוך מתחת לדלפק, לקחה את אותם התיק לה ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית יוצאת דופן באה למלא את כל מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותה הקנייה ויצאתי לתוך שמש חמות את אותה הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי אחר ההליכים, ואין זה הפסקתי לתכנן אודות הקונה הכועס שהתחיל עם כולם. למקרה הנו נהנה את אותה הדבר שהוא רצה? האם הוא וכולי נעשה שם והיה אם הנוכחית פוטרה או אולי שהוא בסמוך קרה פעם מהחנות? והיה אם המלאכה השייך מישהו שווה משהו את כל השקל שהינו חסך כמעט כל שקית אטריות?
הקבלה לא רצוי הנחתי יותר מידי מתבצעת להירטב מזיעה. הבטתי בה. חלב ולחם, ותזכורת מרגשת להבין לקראת שעינינו. בגלל שמילים עלולות לנסוע מעט יותר היכן שאולי אנחנו מעלים בדעתנו.
