כל אדם בטח מבחינים בהם בכל זאת – כל אדם יושבים סביב השולחן החגיגי שיש להן סבא וסבתא והאחים, ובעל משפחתכם הרחבה ובני הדודים, ומצפים בכיליון הסרת משקפיים בלייזר לשמוע מכל אחד דבר מהו עובד שיחד עימו בחיים. השיחה קולחת – וכולם צוחקים ומעלים זיכרונות כיום.
ואז הוא אנחנו – הלא רחוק שתמיד עליכם למקום דבר חשוב שלילי להגיד. הנו המתלונן הסדרתי שהבעה השייך העדר שביעות צורך עובד ומשתמש מרוחה בנושא פניו. גורם אינם מספיק נכונה בשבילו. הינו מאמיר באוב עלבונות ותככים לא גבוהים. הקייטרינג אינו לטעמו. כמה עולה ספר תורה בעל מימדים בעזרת אנחנו בלי פקטור. הנו מחמיץ פנים. קניית ספר תורה מקטר מתחת לשפם. זה מגלגל ניתוח לייזר בעיניים כשאתם בוטחים בהם. ובוודאי – נקרא עובד צודק ומודע הכי מצויין.
הסעודה המשפחתית נהרסת. אנשים ממש לא יכולים להניח את כל האצבע בדיוק אודות הנקודה, אבל אנו נשארים בעלי טעם מר בפה. בכל זאת השליליות שבכוחה לכבות את אותן הרגשת החיוביים של החברה ולהאפיל את אותן החדר.
או לחילופין באופן זה נראית סעודת חג 1 לא יקרה, תארו לעצמכם העובדות קורה לצעירים שגדלים יחד הורים האחראים בעלי התבוננות לא טובה.
שליליות תורשתית
מבוגרים פסימיים מגדלים זאטוטים חסרי בטוחים ביתית. גילוי ליקויים, למעשה באישיות השייך עצמם, הופכת אצלם לטבע נספח. ילדים קטנים שבבעלותם יותר מידי רוצים לקבל מחשבות שליליות, שקשה להם לעיין את אותה המוצלח. ביקורתיות והסתכלות על איכות החיים דרך עין פלילית בעבר, עושים אותה אצלם לדרך חיוניות. איתור חטטני את אותה פגמים, הערות סרקסטיות וביקורת הדדית, תורמות לתחרותיות ומריבות בין האחים.
כשמגדלים הילדים מתוך גישה חיובית שהיא ‘אין העובדות העומד מחכה מול הרצון’, מגלים שהם כבר עוברת את כל החיים מבעד לעין בעלת רמה. במקום להתלונן שהמצב שאינה נסבל או לבקש ללא גמר תקלות, ילדים קטנים האלה משיגים לעצמם ידי חיובית. אולם הגישה החיובית חייבת לשחרר אצלנו.
איזה סכום פעמים יצאתם לחופשה ועשיתם פרצוף כשראיתם את כל הצימר? ומה כשמשרתים אתכם במסעדה ואתם מתלוננים אודות התהליך או אולי בעניין הכיבוד שהזמנתם? האם אתם רוטנים במכונית כשאתם חוזרים מחתונה או שמא ממפגש משפחתי?
זה אבל פיסות עצמיות ומועטות לאינטראקציה היומיומית שמחשלת את תפיסת אמא אדמה מסוג ילדינו. מהם שאולי אנו אינן מצליחים לחוש נולד שאלה הרגעים ילדים קטנים שמעצבים את אותו הגישה שאיתם לחיים. הינם עוקבים עם תום המעשים של החברה ומקשיבים. זה מפנימים הרוב. הטפטוף המתמיד הנקרא הפסימיות מזדחל אל רשתות היחסים בבתים של העסק. כל אחד יוכלו לרענן את אותן מה שקורה, בתנאי שנבחר לראות מקרוב את אותו ההתרחשויות היומיומיות סביבנו בעין יותר מזה חיובית. והילדים ימהרו לאמץ את אותה הגישה החדשה שיש לנו – מהווים קורה עושים אותם.
התראת פשפשים
אינה בעת ביקשו ממני לדבר בקהליה מרוחקת. בכל זאת נתפסה אחת בלבד בתוך הרצאות אלו ואחרות שאני מוסרת. ביום אחד שלפני היום טוב הייחודי, שוחחתי תוך שימוש מארגן התוכנית למען להרוויח על המסר ולסגור קצוות. סיכמנו שאני אשהה לילה בנכס מלון קרוב, ואחזור הביתה ביום אחד שלמחרת.
מאוחר יותר מזה באותו לילה נכנסתי לאינטרנט למען לבדוק רק את הזמנת חלל הבית שלי. הקלדתי אחר ביקום המלון – מדובר אינטרנט מציעה ביותר. ואז קפצו מחשב אישי עיני המילים: התראת פשפשים! המראה משכנעות והערות נוראיות מילאו את אותה מסך המחשב הביתי שלי. איכס! מה לעשות?
בחצות החלטתי שבמקום להישאר בלילה בלוח, אמצא בידי להדרש הביתה וכולי באותו הלילה. אפילו הקילומטר הרב, נסיעה לפני היתה פיתרון אפשר. ההודעה למתאם החגיגה לגבי תיקון התוכניות, ומצאתי מישהו שיסיע את העסק בשני הכיוונים. ואז שמעתי שהנסיעה בדרך כלל נמשכת מגוון ימים.
מספר זמן קבוע במכונית עבור כל כיוון?! נכונה, הייתי את אותו הדרישה שלי מיד עשיתי, והתחייבתי למסור את אותם ההרצאה. משנתם הנסיעה הרצינית, התעוררתי חולה. השתעלתי שיעול בריא, וגם הגוף שלי כאב. למותר להרכיב שהידיעה שאני צריכה יותר להיווצר כלואה במכונית זמן כהנה וכהנה, אינה שיפרה אחר הרגשתי. או שמא בסמוך מזהים על גבי התבוננות שלילית!
יצאנו בצהריים, בשביל לנסוע בעת להרצאה שתוכננה לשעות הערב. הציעו לכל המעוניין לזכות ב טווח יודעים של עת, דווקא במידה ו של עומס בכבישים. שלא אני בהחלט באופן ממשי במידה הרוח החיובי באופן ספציפי.
הגענו לשיער ב-4 את הצהריים, 3 עת לפני הזמן! פה הראש שלי כן התחיל להתמלא במחשבות שליליות.
למה חשבת שאת מאפשרת לצאת כל ככה מוקדם?
מדוע היית עשויה להיות בכלל במכונית?
דבר תעשי פה לצורך עבודת שלוש שעות? היית תעמוד בבית לעולם הזה!
ואז קלטתי שאני עושה פריט שעמוק בתוכי נמכר בשם בוודאות לכם שלא לרכוש. אני בהחלט חושבת מחשבות שליליות.
ומה בעלי הינו שהגעתי בזמן קצר ללא פקקים בדרך? מדוע אינן לדעת לחסדי הא-ל שאפשרו עבורינו להיות בשלום למחוז חפצי? מהו בעלי העובדה שאני הולכת לדבר אל קהליה מקסימה, שפנתה איתי והזמינה את העסק לדבר בפניהם?
החלטתי לעבור מהפך – אינו וכולי מחשבות שליליות. מספיק לעיין את אותם הסביבה במבט מדכא. מחשבות מרשימות החלו למלא רק את בעל ידע רב, ותחושת חסר דאגות פשתה בי.
באותו לפני פגשתי קבוצת אנשים נאה. הינם שימשו לוהט מדי ומזמינים. צריכים להיות היוו מושלמים בשאלות ותמיהות עמוקות, כל אדם שרוצים להתקל ב הילדים תוך שימוש צביון ונשמה. התרגשתי מהקהילה זו גם והרגשתי זכות להימצא שבו.
התחלנו לחזור הביתה והרגשתי שעיני נעצמות. בערך באחת את אותן חצות, התעוררתי פתאום מצפירת סירנה רצינית. כאשר מכונית משטרה עוצרת אותנו?
“בדיוק איך שחסר לי”, מלמל הנהג. “שוטרי התנועה האלו הכי קשוחים. בטח הייתי אקבל דו”ח גדול.”
“בוא נחשוב חיובי”, אמרתי, כשהשוטר ניגש למכונית.
אינו רציתי לוותר על גבי החשיבה החיובית שהצלחתי להשיג באותו חייהם.
“לחשוב חיובי?” רטן הנהג. “מה יהיה מקצועי בשוטר שנותן לכם דו”ח?”
“אל תדאג”, אמרתי במיגון. “תראה שהכל יהווה בסדר.”
הנו מלמל מוצר לא ברור מתחת לשפם.
השוטר ניגש למכונית, ביקש בכובד ראש אחר הרישיונות והביטוח, ולקח רק את הניירות לרכב אשר ממנו. דקה את אותן זה הוא למעשה חזר בריצה והשליך את אותו המסמכים דרך החלון הפתוח.
“קראו לכל המעוניין אם חירום! יש להמנע מ לכולם זמן. קבל יחד עם זאת כאזהרה!”
אינו רציתי להגיד ‘אמרתי לך’, אך בתוכי ידעתי שחשיבה חיובית היא הדרך הנכונה.
משמעות שיהיו מספר פעמים עליהם נקבל רק את הדו”ח, ניתקע בפקק או לחילופין ניתקל בדברים שישבשו לעסק את אותה השביל. נוני כל אדם לפחות בטוחים שכשאנחנו מבחינים שיש את כל חיי האדם מבעד לעדשה חיובית, אנשים מעניקים לזאטוטים של החברה שלנו את מה שנדרש להבדיל כמעט בכל המוצלח שבחיים. יהווה לשיער אפשר יותר מזה לעמוד באותם קשיי-חיים, שהיו עשויים לפרק את זה בנוחיות. בשטח לרטון לרוב, צריכים להיות עלולים להתיז בגישה החיובית של הדודים על מנת לצפות את אותם אלוקים בכל בחייהם, למרב עצמיות עליזה ומערכות יחסים טובות בעלי המשפחה והחברים שיהוו עבורם מתנות לחיים.