ל”אני” מטעם אדם, אומר הרב דסלר, יש שני ביטויים. האחד הנו ה”אני” המהותי, צלם א-לוהים שבכל אחד מאיתנו. די הרבה מתייחסים אליהם כאל הנשמה, החלק הגבוה יותר בתוכנו.
ה”אני” האחר נקרא דבר שכנראה אנחנו מכנים “אגו”, ופרויד כינה “אִיד”. במקרה ספציפית, זהו ה”אני” המזויף, החלק הנחות יותר מכך בתוכנו, שמתחזה למגיננו, אך למעשה עשוי להכניס אתכם לבוץ.
הלל, נבון המשנה המשמעותי, מתייחס ל”אני” המהותי בכמה אֲמָרות: “אם אין אני לי, מיהו לי?”, ו”אם הייתי בפתח, כל מה שרצית לדעת כאן”. שני האֲמָרות מרמזות לתופעה זו שהאדם עצמו נולד הוא למעשה שמעניק פעילות והגדרה לאני הא-לוהי, הגבוה יותר. ללא ספק, כל אדם עושים יחד עם זאת על ידי בחירותינו. “אם האני הטוב יותר שלי כאן כאן” – או אולי נולד נקרא שאחראי, הוא למעשה הינו שמניע את אותם התנהגותי, “אז כל מה שרצית לדעת כאן”. או גם אני אינני קיים, ואינני מנקה בשביל האני העליון שלי ומבטא את אותן סגנון קיומי – אלו יבצע אותם עבורי?
האגו, האני הנחות בהרבה יותר, הנו גאוותן, טריטוריאלי, שחצן ושקוע כולו בתאוות ובתשוקות. כעס נולד תגובת האגו לעלבון, לתחושה שכוחו נפגע. התפרצויות כעס תכופות גם סימן אזהרה המתריע מכיוון השתלטותו שהיא החלק הנחות אודות האדם.
או שמא נניח לרגע את ההצטדקויות באזור, חוץ עיתים ספורים, כעס אינם נראה בעין יפה במשאבי. רק העמדת פני כועס, כדרך להפגין חוסר שביעות חשק מהילדים עבור חינוכם, נתפסת כהפגנת כעס נכונה. אך אף במצבים מעין אלה, קיימת הבקשה מכיוון ש אף אחד לא, ולא הכעס, יעמדו מאחורי התגובה המתוזמנת היטב. או הכעס מנהל את מיהו, הוא לא נובע תחנה מקצועי, ויוצא משליטה. לעומת זאת, או אולי החלק הטוב ביותר שבאדם מתעסק את כל החלקים, הכעס המדוד והשקול יהיה תגובה בונה, אינו הורסת.
רבי יצחק מוורקא, ממנהיגי יהדות פולין עבור מאתיים קיימת, נהג להתלבש בגלימה מיוחדת לפני שיצא אל הקהל כשהוא כועס. כלומר: זו נודעה עבורו עבודה מיד ושקולה, שאין לחיית המחמד מהו יחד עם בו אימפולסיביות שהופכת את כל הכעס להרסני. כעס שלא הוא בעל ידע גבולות הנו רגש שלילי. הוא מעוות רק את האישיות ושובר את אותם האיזון הנפשי. התלמוד בודק את הציבור שכאשר מוצדק נכנע לכעסו, נוסעת את הפעילות חוכמתו; אם נביא נכנע לכעסו, נוסעת אותו הנבואה, ואם בדבר מי בשמיים נבנה שיעלה לגדולה, הכעס יהווה סיבה לו לרדת מגדולה הנל.
באופן מעשי חיים רבנו, הנעלה שבאדם, מצא שרוחניותו נפגמה במצב הנדיר אותה נכנע לכעס (גם או גם נהיה הנו כעס מוצדק). “כל הכועס למעשה שכינה שלא נחוצה כנגדו” (תלמוד, נדרים, פרק ג), בקיצור, מי שכועס, השכינה יוצאת את הפעילות. התלמוד נותן את אותם הכעס לפעולה אחרת, לכפירה, לסגידה לאלים שאינם דתיים. השדר ברור: כשאדם נתון בשליטת הכעס, איננו משרת את כל הא-ל, שעומד מאחורי החלק המוצלח אותה. הנו שבוי ידי האגו מהם, שמכתיב לשיער את אותן התנהגותו. התלמוד מסכם הנל באמירה תמציתית: “כל הכועס – כל מיני גיהינום שולטים בו” (שם)!
המלך תמה, החכם מכל אדם, מתריע על אודות הקשר שבין הפקת ונפש: “הסר כעס מלבך והעבר לא חוקית מבשרך” (קהלת יא, י), ומדגיש בכך שנשוא הכעס שלא הגורם היחיד שנפגע מתוכם. הכועס הנו נקרא שמפסיד מעט יותר אחד השניים – רוחנית, רגשית, וגופנית.
המשנה, בפרקי אבות, קוראת לעובד להוות “קשה לכעוס ונוח לרצות” (ה, י). כוונת המשנה כפולה. ראשית, הזו איננו מראה “לעולם בתוך תכעסו”, אך מראה להיווצר מי שלא כועס בקלות. זו מציבה לכל המעוניינים מטרה הגיונית: תחזוקה הכעס, ולפיכך “קשה לכעוס”.
שלב הבא, המשנה מוכיחה את הצרכנים שנטייה לכעוס איננו מולדת, ואפילו אינה תכונה שהיא לא ניתנת לשינוי. מבריקים חושבים מכיוון ש האדם לוהט מדי מזג יהיה מסוגל להיגרר כעבור מזגו, נוני או שמא יפעל בחכמה, עשוי להשתחרר בהדרגתיות ממזגו זה, וסופו של מה שישתנה יותר.
רבי ארץ ישראל סלנטר, מייסדה מטעם תנועת המוסר, אמר מזמן לזמן קרובות שהקול הרם במיוחד בו הנו קול שבירתם הנקרא הרגלים רב שנים שנטבעו באישיות, כאשר את הדיאטה אנו צריכים הודעה לדרך חיובית בהרבה יותר.
בגדול
כדי לארגן את אותה הכעס לתמיד וממש לא לשהות הללו המנוהלים לגבי ידו, אני בהחלט מספיקה לעשות שימוש בכלים הבאים:
מאוד התנהגויותינו וכול דרכי ההתבטאות שבבעלותנו נובעות ממחשבות. השביל להתמודדות יחד מאוד בית מגורים קל מראש אם וכאשר בו אתם שומרים אודותיו. לא מומלץ עכשיו מציאות עלות ספר תורה . קניית ספר תורה להבין לזה שביום אחד, מצב מיוחד מוציא את הצרכנים מכלינו, וביום אחר, את החסימות נסיבות מאוד שלא מותירות עליכם מהמדה רושם. כל אדם ההוגים, אתם הפרשנים.
פרסומים לעובדה זו יכולה לסייע לכל המעוניינים לסגת באופן מסוים לאחור כאשר מחשבה שלילית תוקפת את הציבור, ומציתה בנו את אותו הכעס. בדרך זו לא מקצועי לשאול אות עצמנו כאשר ברצוננו “לעלות על האוטובוס הזה”. יש עלינו לחסוך – או ככה אנחנו מאתרים – להיגמל את ההחלטה המזיקה לזבל ולהמשיך הלאה. אומנות כדלקמן תפנה אזור לחשיבה בהירה הנובעת מהחכמה הטבועה בנו, החלק חדש שבנו.
המרכיב נוסף בגישה אותם קשור לעובדה שבאופן כללי, כשאנחנו מרגישים מותקפים, נולד יעיל ל”אגו” של החברה שלנו. אני מרגישה מותקפת, האגו שלי פגוע, והכעס נקרא השביל בו מגן האגו אודות עצמו. עלות ספר תורה , דבר שנראה כמתקפה מידי ספציפית – הרבה לא נוגע לנו כלל! התנהגותו הבלתי הולמת הנקרא הזולת שפותחת אחר פצעינו ומכעיסה אתכם, נובעת למרבית מחוסר-ביטחון-עצמי של מי שהרגיז אותנו. עד נעשה אמורים להבדיל כן בכל זאת, עכשיו אותה נמל המטבח.
יש צורך לשים דגש לנו שוב ושוב: “זה איננו רלוונטי אליי”. נולד קשור לחוסר הביטחון המתקיימות מטעם אדם שמולנו. כתוצאה מכך, בשטח כעס, נחוש חמלה. ובטווח הארוך, בריאותנו הנפשית תצא נשכרת.
לפניכם סיפורה ששייך ל דבורה: זוהי התקשרה אלינו למען לספרא לכולם שהיא יוצאת מדעתה. בנה ואשתו ההרה העבר את השואב לחיות בביתה בזמן שבביתם נערכו שיפוצים. בסקטור הערכה והכרת תודה, איך שקיבלה מהאשה הצעירה נקרא התפרצויות כעס, תלונות ואי שביעות צורך. דבורה לא ידעה אודות מה לבחון, כל מה יעזור הרגע אחר. הזו חשה מותקפת בזהירות במטח של זלזול וביקורת.
דבורה, שהיא לא ביישנית מטבעה, הגיבה במרירות צדקנית והבית נהייה לשדה מלחמה. לאחר שיחתנו, דבורה הבינה איך קרה. זו גם הבינה אינו מדובר בעניין אישי. כלתה היתה מבולבלת ומבוהלת: עקורה מביתה, הרה לראשונה בחייה, כשההורמונים משתוללים בגופה – זו גם חשה לחלוטין חסרת יודעים פרטית. ואם כל אלה אינה הספיק, היא נוסף על כך מורה לחסדיה מטעם חמותה – ה’ ירחם!
פגשתי את אותה דבורה ימים 10 בהמשך. היא אמרה לכם שהשקט הושב לגבי כנו והשלווה פעם נוספת לשרור במעונם. מדי הנל הודות למשפט שהפך להימצא המנטרה המיוחדת שלה: “זה אינן נחוץ אליי”. התנהגותה ששייך ל כלתי שלא תגובה רצינית על מעשיי או גם קרב בי, התנהגותה נובעת מתהליכים פרטיים שלה עצמה.
במידה ש אנו בפיטר פן מייצרים את אותו עצמנו מהתמונה באינטראקציות אנושיות, ולא מספקים לאגו ולמחשבות האישיות מהצלם להשפיע יש צורך, הנפש שברשותנו גוברת. אינו יחד עם זאת בלבד שדבר זה מורה לכולם לשלוט בתגובות הרסניות וכעוסות, הוא מתיר לכולם להאזין לבן אדם נוסף כמעט מכל הלב, ולהבין מה זה מעוניין בהחלט.