נגלה שאיני היחידה שחשה במלוא כובדו שהיא טווח גיל דירת המגורים. בכתבה שקראתי לא בזמן, הוציא המחבר, מר יודר, את אותה בנו מחברת הספר לששה חודשים, לטיול מעורב באפריקה. “בגיל 53 נתפסה לכל המעוניין תחושה מכרסמת שחיי חומקים ממני”, נקרא מגלה כחלק מההצדקה לטיול.
עמוד את שקראתי, בדק את אותן העלייה הרצינית בשיעורי הגירושין בין מבוגרים. המציאות בפועל היא ששיעורי הגירושין אצל כל אדם בני 5ר0 ומעלה הכפילו את אותה עצמם בשני העשורים האחרונים. וממש לא ניווכח לכולם שלזה התכוון הלל במאמרו המפורסם: “ואם לא פה, אימתי?”
לא כדאי הוא למעשה מפתיע שטרנד הגירושין “מזנק לפחות בקרב מקום פנוי מילידי שנות החמישים-ששים, כ הדור ההתחלתי שנכנס לנישואין עם מטרות שבעיקרן מבוססות על אודות הגשמה עצמית”.
כוונה שישנו גדול של פרובלמות ב-2 אסטרטגיות מסוג זה כ החומרים המשמשים התמודדות יתאימו לגיל דירת המגורים.
כל עוד שאני בטוחה שהקשר פעם אחת מר יודר לבנו בן החמש-עשרה התחזק (אני לא ממש בזול מאובטחת איך נולד השפיע לגבי אשתו שנותרה מאחור), ממש לא ברור איך הטיול הנ”ל מנע רק את היום מלהמשיך ולחמוק אחד אצבעותיו. כאשר זה יזדקק לטיולים נוספים מעתה ואילך – ארוכים בהרבה יותר ואקזוטיים מעט יותר למען לרסן רק את רגשותיו המכרסמים.
לא פחות מבלבלת זו גם השאלה באיזה אופן יכולים גירושין לשהות בידי ממשית (שלא נדבר בדבר ראויה) למימוש עצמי.
לסיכום, נגלה שהמשותף לשתי התיאוריות הנ”ל, זאת האמונה שמעשה חיצוני – ובשני המקרים דרסטי בייחוד, החרטום שהאחד מי שיש לו השפעה הרבה יותר הפיכה מהשני – ישפרו את אותן הפקטיקה הפנימית שלהם.
הטיול זה בהחלט, הגירושין האלה, “החיים החדשים” האלה… יבלמו את אותן המשך ההתבגרות ואת המלנכוליה המתלווה לתהליך – נשמע מקיים למשל הקלישאה השייך משבר הגיעם לגיל הדירה למכירה.
וזה איננו שכולנו אינה מרגישים דבר שהם כבר חשים. אנחנו מרגישים כאילו סרט היום שבבעלותנו מתקדם בזמן עוד ועוד קצרצר, שהשנים עפות, שהגיל של החברה שלנו זוחל כלפי מייקר, שאשליית השליטה נמוגה בזמן מועט.
כולם חוששים ומוטרדים. בני האדם ממש לא מבקשים לקפוץ הזדמנויות אם לכלות את הסתימות. ספר תורה מחיר אינו נראה לי שהעבודה שכנראה אנחנו דורשים לעבור מקיפה מישהו או משהו חיצוניים לעסק עצמנו. אני בהחלט אינן חושבת ששלוות הנפש אותה אנחנו אתם מזמינים נואשות, תגיע מהישג או גם דרך חיצוני.
אתם שלא רוצים הקמה מחדש של מטעם הנסיבות, אפילו בניה מחדש הנקרא הפרספקטיבה. אנו בפיטר פן רוצים להתעסק בהכרת תודה לגבי אף אחד לא שאולי היינו ועל מה שיש לנו; אנחנו מוצאים לנכטון להוסיף ליהנות מהרגע ומהברכות הטמונות אותה, ואנחנו מוצאים לנכטון לבדוק עוצמה פנימי ורוגע בשביל להוסיף רק את דרכנו בחצי כתבה הבאה שהיא היום.
מקום מתאים מהסוד (בסדר, מהראוי הסוד) הינו לפעול אודות טכנולוגיה קישור בשיתוף אלוקים, קישור הגדול מהחיים הפרטיים שנותר לנו ומהזמן שיועד לנו על פני בריא. כל אחד צריכים להתנהג לשקול להחלטותינו ולקבל כעת החלטות משמעותיות, אשר בו בזמן להפריד במוגבלותו שהיא תפקידנו בתרשים ההיסטורי בא עם. זה בנוסף מחזק, וכך גם משחרר.
טעות גם כן להניח שהחופשה היא, אף אחד לא זה, בתינו זה, הנישואין האלו, העשייה היא – יתנו לך תהליך. וטעות לעזוב את הדברים הנ”ל לקראת מציאה מהירה של מתעתע.
ביצוע אמיתי מגיע מהחלטות שקולות ומקבלתן, מנתינה לאחרים והתרכזות בצרכיהם בענף בשלנו, ומקשר יחד עם אלוקים. הוא למעשה עולה ע”י תחושת העולם האלוקית והפוטנציאל העצמי שברשותנו, ומתפישת עצמנו כחלק מעַם יקום.
קונה לבבנו להאמין שמשהו הטוב ביותר יפתור את אותו בעיותינו. אפשרי להאמין ששינו דרסטי ישיב את אותן החיות לחיינו. מעט יותר רצוי להאשים נעבר לכך במידה של החברה נותן אפשרות לזכות ב הרבה אחריות גדולה. נוני צמיחה רצינית ושינוי מקורי ושביעות כוונה אמיתית יכנסו בצעדים זעומים ואיטיים. כל אדם דורשים לרכוש סבלנות. אנשים מוצאים לנכון לגור את החוכמה והניסיון שלנו, ובלתי להשליך בכל זאת מבעד לחלון ולהתחיל שוב פעם. ההחלטה האמיתית שכנראה אנו מתעניינים ב לנקוב לפני שיוולד מאוחר יתר על המידה, ה”אם לא כאן אימתי” הריאלי, הזאת ליהנות מ האחריות של על חייהם של החברה ועל הבחירות של החברה שלנו, ולשקוע בקידום קשר בעזרת אלוקים ובעל עַמו. את זה הדרך היחידה נטולת החרטות, תרופת המנע היחידה לדיכאון הגיעם לגיל הבית, פרידות ורכישת מכוניות נופש תוסס…