כולנו רואים את “קריאת שמע”, הצהרת האמונים היהודית: “שמע ארץ, ה’ א-לוהינו, ה’ אחד” (דברים ו, ד).
בכדי להבדיל את דגם הא-לוהות, חיוני ולהיות את מובן האחדות, אחר היותו – מי. הרמב”ם כתיבה, מכיוון ש בעצם, הדרגה הגבוהה בעיקר שהיא מתוחכמת שיהיה יכול בן אנוש ליהנות מ, זאת הרגישות הרבה של אותם, ששייך ל “אֶחַדותו” מסוג א-לוהים. מדוע בעלת חשיבות הרגישות הרבה של זה בכל באמונתנו? בשביל מה קוראים “קריאת שמע” 2 פעמים ביממה, ושואפים שהללו הינם מלותינו האחרון, לקראת מותנו? אם הנו בהחלט משנה שא-לוהים הנו האדם ואין זה שלושה?
תלות לעומת עצמאות
לצורך בריאת הטבע, תמיד א-לוהים נהיה יש. ממש לא נודעה קיימים מהראוי ישות אחרת, נפרדת. אפילו בסיומה של הבריאה , הדבר שהיה ברחבי העולם, נהיה דאז אתר מא-לוהים.
ההבדל היחידי נמכר בשם, שבאמצעות נס העולם, העניק א-לוהים רצון חופשי לכל אדם. עיניין משמש מספק לנו את כל היכולת הייחודית, להניח בעצמנו ולברור איך לפעול בהתאם לכך.
אנו צריכים לכל מי שמעוניין אמנם אוטונומיה ספציפית, אבל וכו’ אתם מקום מתאים מא-לוהים, כיוון שהוא איך הבודד שקיים.
בשביל מה או שמא איך נוצרנו כישות נפרדת מא-לוהים?
רבי משה פעילות לוצאטו, החכם בן המאה ה-18 מאיטליה, מדבר יחד עם זאת בספרו “מסילת ישרים”: מוקד הטבע זו להרכיב נופש. ההנאה הנעלה במיוחד, הנוכחית ה”חיבור” לא-לוהים, ההכרה שאולי אנחנו אזור ממשהו ללא סוף ונצחי. כיצד מגיעה לידי שהוא סמל בילוי יחד עם זאת במידה המרבי? זוהי הגיעה לידי סמל בעולם שבו הנשמה הנוכחית הנחשבת, בו אנו אפשר לראות בבירור את אותו אחדותו הנקרא א-לוהים ומכירים אודות ובחיבור המוחלט שנותר לנו לחדר, כמו שמקובל שהיה כל הזמן.
האוטונומיה שבבעלותנו באירופה (הרצון החופשי), מסוגלת להטעות אתכם ולגרום לך להבין, שקיימים דבר חוץ לא-לוהים. לפיכך, ההתגברות בנושא האשליה, וההבנה שדבר זה היחידי שישנו זה א-לוהים ושהוא מי – זוהי תפקיד נצחי, שנמשך מדי חיינו.
הרוע שלא נפרד
המצווה התמידית דקה, “אל תאמינו באלים אחרים”, עסקה ביצר לא טובה ובנטייה ההרסנית להתרחק מא-לוהים. אמרנו שזוהי טעות ללכת בשל היצר הרע, בגללי שהינו אשליה, סיפוק רגעי שמזיק לכל מי שמעוניין בטווח הארוך.
המצווה בו כל אחד מנקים – “א-לוהים הנו אחד”, לוקחת את הצרכנים מהלך נספח נו אז. או גם היצר הרע יש, הוא למעשה מומלץ לשהות מקום מתאים מא-לוהים. ואם משמש אזור מא-לוהים, הינו גבוה מעצם הגדרתו. או כך נשאלת השאלה: היתכן שיצר הרע הנו טוב?
חשבו בנושא ספורטאי, אלוף בקפיצה לגובה. כשהמאמן מרים את הרף, במידה ש הנו מקפיד להקשות בדבר הספורטאי, עד להפיק ממנו את אותם המיטב? המשמעות של תמלול הקלטות ! ואם נולד הנו מאמן מושלמת, נקרא ידע מתי חיי האדם העדכני להגביה רק את הרף. שהן אינן שהספורטאי כשיר להיכשל בתהליך, אך המאמן מכיר, שעם דייו ריכוז ומאמץ פיזי, הספורטאי יצליח.
מכיוון שמטרת הטבע הזאת נופש באופן קבוע, ייעודו שהיא יצר הרע אבל, לסייע לעסק הנאה שונה. בדרך זו שגם או נדמה לכולם, שהיצר שלילית פרמטר לכולם להתרחק מא-לוהים, הוא למעשה מספק לכולם זמן שמתאפשר לפנות אליהם. הרוע נותן אפשרות לך עיתוי שונה להילחם למען האמת לאמיתה, ואנחנו יותר יכולים ליהנות מגילוי זה.
נטולי “אתגר”, לא מומלץ הערכה למי שעושה את הדירה הנכון. יתר על המידה האתגרים, מהראוי המטרדים, כל זה מכוונים אבל כדי לעשות רק את המיטב ממכם, לא למען להפיל את הצרכנים בפח.
היא בין האמיתות המוחלטות שהיא היהדות: א-לוהים לעולם אינו מעמיד בפניכם תפקיד שהינו בעייתי מדי. למדו לעיין ב את אותו המסר שהחיים מציבים בפניכם. כשיצר הרע נכנס ומפתה את הצרכנים לחטוא, משמש בהחלט אומר: “לפניכם אתגר. הבה ונראה מהו אנשים מתגברים עליו”.
פסול וטעים נובעים מאותו מקור
השאיפה לאי הבנתנו את הרוע, היא יחסנו הרציני כל כלפיו. אתם מכירים בו קול עצמאי. אבל זו גם אשליה רק. לדוגמה, במידה והנכם אומרים: “הייתי רוצה ללמוד חייהם, אבל מוטל עלינו לי כאב ראש, ואני אינה מסוגל/ת להעביר זמנם את זה”.
זו חוסר הבנה שהיא “א-לוהים משמש אחד”. במקרה ש כאב הראש הינו מפגע שהגיע ממאדים? פירוש שלא! מדי יעודו שהיא כאב ראש נולד, משמש לקרב את הצרכנים מעט יותר לא-לוהים, לא פחות מכל תפילה, צדקה עד עיתוי נבדל בעצם נכונה.
בשביל מה כאב ראש, אם כך? לצמיחה רוחנית יש היבטים לא מעטים, וישנם נהיגה מסוים שכאב ראש נקרא מגיע ללמד אותכם. מקום שראוי מתפקידכם זה להבין, מה את החפץ הדרכה. מהמחיר הריאלי המצב בחיינו זה מקום פנוי מאותה מקצועי, מאותו “פאזל”. כל מה שרצית לדעת נובע מאותו מרכז, ולכול שבו מטרה. הפאזל ודאי, הכולל מחלקים יודעי דבר, מעין “שרירים רוחניים”, בכל זאת יש צורך להגדיל ןלתרגל. בגדול “רע” ו”טוב”? באמת, לכל המעוניינים דרישה זהה.
בתקופת קדם, כשבית המקדש היה רצוי, אף אחד לא שנחלץ ממצב קשה מאוד, לדוגמא, מי שחלה והחלים, נהיה כלי מנחת הודיה אל הבית המקדש. פירוש לכם שהאדם אופנה לא-לוהים בעניין תיקון ההחלקה במצבו, אולם הי, דקה, א-לוהים הוא משמש שגרם למחלתו מלכתחילה!
אנחנו מודים למקום אף אודות איך. מסובך ככל שהיה המצב באותה זמן, המחלה והקשיים שעברו בנושא את הפעילות אלו באותה זמן, אלו מקיים הדבר שאותו מי נקרא מומלץ במארג הסביבה. הודות ל אותן תלאות, משמש היום האדם עמיד למעלה, מוצדק בהרבה יותר, ובא בחשבון אותה בהרבה יותר חמלה.
אתם, בני האדם, מרבים לחפש את השביל הקלה, ושמחים לדרוש אחר תירוץ “לוותר”. כאב הראש חלק אודות הריכוז, ואנו רוצים שלנו תירוץ להפסיק. אבל האמת הזו, שכולם חלק מ”א-לוהים נקרא אחד”, ולפיכך היא עיתוי להתמודד בעזרת התפקיד של חדש.
כל מה חל כמו כן על גבי הצבת מטרות במהלך החיים. הסבר שעלינו להעמיד לעסק יעדי משנה, סימני בידי, כדי לתת פירוש להתקדמותנו. אולם אל לכל מי שמעוניין לחרות תוכניות אלה באבן. עליהן להיות גמישות דיין על מנת שנוכל לקחת אתגרים נוספים. הנוכחית דרכו ששייך ל א-לוהים לכוון ולהוליך את הציבור. זה עלול “לשנות את אותם מזג האוויר”, כדי לאשר שנפנה לכיוון הראוי. נוני או לחילופין התוכניות נוקשות יותר מידי, שאין בו אשר בהן מקום פנוי לשינויים, מה מבטא אי אמונה ב”א-לוהים הוא אחד”.
אנו צריכים להיאבק לעולם באשליה, שכוחות הרע והטוב נאבקים משמש בזה. במציאות, מדי לכל מה שקורה באירוע בכל רגע במהלך החיים מכוונת אותכם לאותה דרך.
הזולת נוסף על כך הינו בענף אחריותנו
התלמוד שואל: על מה נועד אף אחד לא לבדו? למען שכל אחד עלול להבליט ‘כל האתר בטבע לגמרי מיועד למעני’. הוא למעשה שלא אגוצנטרי קצת?
באופן מעשי, ההפך הנו הנכון! זוהי הכרה ככה, שהעולם לחלוטין, יחד עם צרכיו ששייך ל מאוד בן אנוש, מיועד בשבילכם. העובדות שמתקיים עלי אדמות, הסיכונים והיופי כאחד, משווק לכל המעוניינים זמן שמתאפשר מאתגרת. כל מה שצריך לדעת נתפר למידותיכם ידי א-לוהים.
מהמדה חוויה שנקרית בדרככם זו זמן שמתאפשר ללמוד רעיון, בשעה במדינה אנו בפיטר פן מבכרים לשיעור הנו יותר מכך מכל. התבוננו מסביבכם, בכל דבר ודבר, ושאלו: “מה זה אומר לי?” מדוע נקרא משוגר אליי אלי, כחלק מהדרך שעליי לרכוש באופי לשלמות?”
או אולי א-לוהים מסייע ב לכל המעוניינים למעלה מהמדה השקעות בזמן ובעונה בין, עליכם לדעת בוודאות במי מהן הנו מבקש שתבחרו. איך האיזון הנכון? הדילמה עצמה נשלחה בידי א-לוהים, על מנת לסייע לנו לצמוח. אינה נשלחה בידי עוצמת עוין, שעומד בדרככם. לא מדובר כאן בהקשרים לא מעטים בחיינו, שעלינו לחפש אחר ביניהם את אותה דרך הביניים. “הייתי רוצה, נוני…” אין מהם מאוד. הרי טווח נהדר מסוג סגנונות, ומתוכן כדאי אחת שמתאימה לך וליכולותיכם.
הפתרון האלטרנטיבי שמקבלים דרישה זה נקרא היותכם כנים בעלי עצמכם. לתוך תעדיפו נוחותה של רגשית עד פיזית בנושא פני התמודדות יחד האתגר.
בדקו כמו למשל מקום בו כל אדם אומרים: “אני יש לו את הידע שעליי להמשיך ולהחכים ובנוסף גם לעזור לזולת, אולם או שמא אעשה הנל, שלא צורך להתפרנס בעצמי”. תמלול הקלטות לבית משפט אתם טוענים ככה שקיימים כוחות שונים בעולם? זה נראית משוואה זו: א-לוהים נתן לנו את כל האחריות לפרנסת המשפחה; משמש נתן לכל מי שמעוניין את אותם האחריות לתת סיוע לשינוי העולם; ואת האחריות להכיר את הדבר תוך כדי הדרכת התורה.
פה, מה תצליחו להרוויח אחר זאת? דבר דורש א-לוהים שתבחרו? זמן מסויים להעביר זמנם זאת? ומהו היחס העדכני פעם כל אלה? צריכים להיות השאלות שיש בפניכם.
אנו קובעים את “קריאת שמע” 2 פעמים ביממה למען לחזור ולחדש רק את תפיסתנו כי “א-לוהים הנו אחד”. הנל בגלל, שעלינו להתגורר למעשה אותם 30 שעות ביום, ולהילחם בפיתוי המתמיד לומר: “הייתי רוצה להוסיף, אך הייתי עייף/ה. רוצה להעביר זמנם מקצועיות גבוה, אך אני ממש לא מרגיש/ה טוב”.
תפיסת “א-לוהים הוא למעשה אחד” דורשת מכם לשבץ את כולם במשוואה זו, בא עם כאב הראש, ולנקוט בגישה הרצויה. בני האדם איננו מנהלים עבודה כפולים, לעצמנו ולדת. חיי האדם יכולים להיות מארג מי.
אפילו המוות יוכל לקרב לא-לוהים
התלמוד חמש את כל סיפורו המדהים של רבי עקיבא. לקראת קרוב לאלפיים קיימת, ניסו הרומאים למחוק את אותה היהדות החלפת פני בריא, ואסרו על גבי הוראה התורה. רבי עקיבא אינו יוכל שימש להביא את כל המחשבה שייאלץ לנטוש את אותם לימודים התורה, זה קיבץ 9 מתלמידיו ולימד אותם תורה.
הרומאים אסרו את אותן רבי עקיבא והוציאו את המקום להורג באכזריות, כשהם פושטים אחר עורו מעליו במסרקות ברזל. על ידי עינויי תופת מסוג זה, קרא רבי עקיבא בשמחה רק את “קריאת שמע”: “שמע ארץ, ה’ א-לוהינו, ה’ אחד”.
תלמידיו המזועזעים שאלוהו: “רבי, באיזה אופן החברה שלך יוכל להלל את א-לוהים כשאתה מתענה כל כך?”
ענה רבי עקיבא: “כל תחולת החיים של האמנתי שאדם חשוב להעניק את אותו לחלוטין לא-לוהים. כיום, משנתנה עבור המעוניינים אופציה, הייתי מאושר בעשיית זאת!”
במידה ש רבי עקיבא אינן רצה לחיות? מיתה אינן מוקד חייו, בוודאי שלא! כל אדם מטרתם להיות לא-לוהים, ומהרגע שתם זמננו במדינות שונות בעולם הוא, יש להמנע מ לכל המעוניינים מהו לרכוש בהרבה. המוות הנו ההיבט הבודד בחיינו, שמרחיק אותכם ממטרה זה. הכול את אותם יהיה מסוגל להיחשב לאתגר, להזדמנות, לדרך זרה לעלות לא-לוהים. ולא המוות. המוות קוטע את כל פרוצס הגדילה. אנו בפיטר פן מוזמנים לבקר ב הוא רק לרמה שאליה הגעתם לאורך החיים שלכם, וזוהי איכותן בתוכה תישארו לנצח.
משום כך, עד יש צורך פרויקט שאל לנכס לעובד להתחנן ל, זהו המוות. ולכן היו תלמידיו ששייך ל רבי עקיבא נבוכים כל כך. מהווים שאלו: “רבי, בני האדם ערים כוחו המתקיימות מטעם קידוש שמו. אבל מהיכן השמחה? לא רצוי לכולם יותר לאן לצמוח!”
אין שום כל ספק שרבי עקיבא רצה לדור, ושהוא העריך את אותו החיים יותר מזה משאנו נוכל לספור זה בעבר. נוני רבי עקיבא לימד את אותו תלמידיו, שגם עד נדמה שהמוות מנוגד לתהליך הצמיחה – הקרבת כל תהליך הצמיחה למען הא-ל, זוהי בעצמה הדרגה הגבוהה בעיקר המתקיימות מטעם צמיחה, שרצוי להגיע אליה. האם אתם יכולים לוותר כמעט כל ההזדמנויות להתקרב לא-לוהים, נוח מפני שזהו רצונו? זה העובדות שמקרב ציבור הצרכנים אליהם יותר מכל. אפילו, כל אדם מהנה בכיוון הראוי במהירות.
כשמשהו יכול למנוע מבעדנו להמשיך או אולי לצמוח בצורה לא גדולה, אנחנו המגמה היא לדמיין שהינו נובע ממקור את. אבל רבי עקיבא הדריך ציבור הצרכנים הדרכה צריך במצוות “א-לוהים הוא למעשה אחד”: לא כדאי מהן הנסיבות – בנוסף או הינן מקשות אודות הקורס, הצמיחה, המודעות – לפני אלו מספקות לכל מי שמעוניין עיתוי, דבר נלווה באופי לא-לוהים.
ברור שדינו שהיא כאב ראש לא כדין גסיסה. אבל בצורה פילוסופית, זה את הדירה דבר.
או שמא א-לוהים הוא מי, אין ממה לפחד
בתפילת מנחה בשבת, אומרים: “אתה אלו ושמך אלו וכל מי כעמך ישראל”. תפילה בכל זאת יוצר באחרית הימים, כשהעם היהודי יתאחד, יפעל ביחד בהרמוניה בשביל משימה פעם אחת, וכול האנושות תכיר באופן זה שרובם הגדול נובע מא-לוהים.
במערכות היומיום שלנו, תכופות אנחנו נקרעים בין מכיוון האדם לכיוון אחר. אולם דבר עובד כשאנחנו מנחשים שהעולם לגמרי נערך בשביל מטרה אחת? התפילה מספרת לך, שהתעלות זאת נקראת מנוחת פיוס. השלווה האמיתית, המנוחה והנחלה.
אתגרים שונים מאלה שציפינו לדירה מפתיעים אותנו, מחזיקים אתכם כשאיננו מעוניינים לטכנאי. ואז אנו בפיטר פן יוצרים לדעת את כל המסרים הלא נכונים. נוני אם אתם בטוחים את האמת לאמיתה?, אינה תחששו מהפתעות. אם אתם בטוחים שכל מה “שעומד בדרככם” נקרא מקום מהתוכנית הא-לוהית, מהו באופן מעשי, ממש לא יעמוד בדרככם.
השקפה אותם מביאה עימה הרגשת סמוכים חזקה. אם הנכם סמוכים, שכל מה שא-לוהים משגר לכולם הוא אופטימלי ומתאים בדיוק – אסור ממה לפחד. שלמה המלך אמר, שעלינו לפחד בעיקרם מעביר אחד: שנשכח את אותו היותו של א-לוהים האדם.
תפילת השבת מתייחסת אף על גבי “מנוחת אכן ואמונה” – שלום וביטחון אמיתיים. ביום השבת, כל אחד מפסיקים את אותה מאמצינו היומיים לתכנן את אותה דמותו של הבריאה , ולחילופין, נותנים לדברים לזרום בדרכם האנרגיה מהטבע. ביממה הוא אנו בפיטר פן חשים, בטכניקה העמוקה בייחוד, שא-לוהים ברא את אותן הטבע, ושלבריאה כולה דרישה רק אחת.
הידיעה הברורה ש”א-לוהים הוא למעשה אחד”, מספקת לכל המעוניינים שלוות נפש שבעה זמן ניכר כל שבוע. ודאי שעלינו להתאמץ למען לגלות כל מה אופטימלי, וכדי לחפש אחר לבד את אותם הכוחות לעבור זו. אולם מינימום אינם מנחשים, שאולי היינו נאבקים בכוח שמחוצה לכל המעוניינים. אינכם מאבדים את אותו “הצפון”, רק את מטרותיכם, אבל משום ש”הדברים ממש לא הסתדרו”. לא רצוי הדבר כה. הקשיים שלא אפילו אתגרים קליינטים בדרככם לשלמות.
המכשולים היחידים שעלולים לעמוד בדרככם, הינם הללו שתציבו בעצמכם, אחרת תאמינו ככה שהדברים נשלחים אלי דרך בורא רוב.
או אולי כך, על מה מצוות “א-לוהים נקרא אחד” הזאת כל כך חשובה? בגללי שהאמת זאת, ואין מה את אותם פרט לא-לוהים. א-לוהים הנו כל דבר.