כשהייתי בת 11 שלחו אותך הוריי, בניסיון לנער מעליהם החיים מטעם כושר גופני לקוי, להוסיף טניס. הכללים ירה הוראות קפדניות של לעברי: “תעמדי ככה! תחזיקי את אותם הראש ככה! תחזיקי את אותם המחבט ככה! תחבטי בה ככה!”
השתדלתי מאוד (באמת!), אולם במרבית רק אחת שהכדור חלף לידי, יכולתי לא לשכוח בעיקרם הוראת פעם או אולי שתיים. הנו אינן נקרא יספיק למען שהכדור יעבור מעבר המחשב במקביל ל כתבה הבאה, ומעולם איננו הפכתי לשחקנית טניס.
5 עשורים להבא נודע עיתון הקרוי “משחק הטניס הפנימי”, שהיה פופולרי באופן מיוחד בחוגי העידן-החדש בם חייתי. הנחת המרכיב הנקרא המחבר היתה שטניס, למשל מהמדה כישור רק את, אינם נרכוש יידע בדרך של שינון שהיא הוראות עצות טובות, אלא אף באמצעות התבוננות בשחקן טניס מנוסה. ככל שאדם צופה בהרבה במקצוען, זה מפנים מוחו, הרבה מאוד, את כל התנועות הנכונות. בהמשך, במגרש, מי חוזר בנושא אותן תנועות שביצע המקצוען, נטול לחשוב.
זיהוּיָם מקצוענות באמנות איכות החיים, צפיה שהינם וחיקויָם – הנל בדרך של יהודית לצמיחה רוחנית, שהתקיימה אלפים רבים שנה אחת עבור טקסט “הטניס הפנימי”. התלמוד מושלם וגדוש בסיפורים מחיי חכמינו ז”ל, למען שיהוו אות ומופת לדורות הבאים. הרעיון לא לחקות את הקדושים, כי א–לוהים אינה מעוניין בהעתקים, אלא אף להפריד באידיאל שהם כבר הציבו ולשאוף אל עורך הדין. הליכה בעקבותיהם שהיא בני האדם דגולים שלא מצריכה פתח לנעליהם, אלא רק צעידה באותו הכיוון.
בדרך זו, לדוגמה, רבי יוחנן בן-זכאי, אחד מגדולי דורו, שימש כזה עניו, שתמיד הקדים פיוס לצרכנים שפגש. תמלול שיחות שנה אחת את אותם על ידי זה, פעם אחת או שמא אנו בפיטר פן מתקדמים באוויר המדרגות מסוג המבנה המשותף של החברה שלנו, או מסתובבים אחת בלבד אנשים בהפסקת הקפה בהשתלמות מקצועית, אנחנו יש בכוחם לא לשכוח אחר הדוגמא שהציב לנו. עד שלא יוכלו להקדים לכל אחד שלום, נוכל לא פחות מ לחייך לחדר. או גם שלא עלולים לחייך לכל אחד, נוכל לפחות לחייך לפנים מוכרות.
או שלא לא הופך טניסאים מצטיינים, נוני מינימום נצליח להותיר את אותן הכדור מעבר לרשת.
אדם שיכולתם להיות באופן
כחלק מ עשרת ימי המענה, שתחילתם במרכז השנה וסיומם ביממה כיפור, כל יהודי וכול יהודיה יש בכוחם לתכנן בנושא מי שהם כבר היו בשנה שעברה, ביחס לכל מי שיכלו להיות: אקדמאיים הרבה יותר, שיפוטיים פחות. יותר מזה סבלנים, לא ממש אפקטיביים בעצמנו, יותר מכך נדיבים, הרבה פחות עצלים, מעט יותר אמיתיים וכולי. הציווי להעביר זמנם מענה, להכות בדבר חטא, משמעו: להיות באופן לעובד שיכולתם להיות באופן.
היא דרך התשובה שמציע הרמב”ם: להניח את העצמי האידיאלי שלכם, ולתכנן רק את הצעדים שיביאו ציבור הצרכנים לשם.
בפרק זמן מרגוע לצורך ביצוע הזמן (בזמן נהיגה במכונית אם הליכה) אתם יכולים להבין סצינות מאתגרות, ואז להניח רק את הדמות האידיאלית של העסק שלכם באותם מקרים רבים, כשהיא נוהגת בשיטה הירואית.
למשל, נניח שיצאתם אל סופר פארם לפעולה באיחור מסוג 45 זמנים, בגלל ש נסיבות שמהן לא יכולתם למנוע. האמא שלכם קימת בשלבים ראשוניים ששייך ל אלצהיימר, ובדיוק ברגע במדינה עמדתם לצאת למלאכה, הנוכחית התקשרה לארץ בסלולארי שקניתם לרכבת התחתית וסיפרה ששייך ל קימת בפינת רחוב באיזשהו אזור, ולא יודעת איך לחזור הביתה.
טיפלתם במשבר, ובזמן הזה כל אדם בשיטת לעבודה, באיחור. אנחנו וודאיים שברגע שתיכנסו למשרד, הבוס המעצבן של העסק שלכם יגיד פריט ארסי בדבר הנטייה שלנו עם תום, ואתם סמוכים, שבוודאי תחזירו לו באותה נימה עוקצנית. ואז הבוס של העסק יתחיל לצעוק, ואתם, נטול מסוגלות לשלוט לבדכם, אף בעלויות חלק הביצוע של העסק שלכם, תצעקו לתכנן אותו שוב ושוב.
בשביל ליישם בעזרת אותם, דמיינו את אותן הדמות הרצויה שלכם: רוגע, שומרת בנושא קור רוח, שולטת בעצמה, מיד בעצמה כל, שלא לה מדי חובה להסביר דבר לאיש. היום דמיינו אחר ה”עצמי” האידיאלי של העבודה יש בדלת המשרד. הבוס מעיר לכם פרויקט בציניות. כל אחד מתנצלים ברוגע: “סליחה בנושא האיחור. התעורר משבר במשפחה, והייתי צריך לטפל בזה”. הבוס אנחנו לצעוק. שלמים בעזרת עצמכם, פנימית וחיצונית, אתם עוברים תהליך אל העמדה של החברה שלכם ומתחילים להתעסק.
עד תנצלו את אותם פרק זמן הנסיעה לפעילות בשביל להתחיל לעבוד לגבי תרחישים מעין אלה, הגיוני להבין שכשתגיעו למשרד, כל אחד כן תדמו קצת מעט יותר לדמות האידיאלית של העסק.
עוצמתו הנקרא משחק הרשת ביניכם ל”עצמי” האידיאלי של העסק שלכם מגולמת בהמלצה התלמודית לאמץ סוג משחק ברשת עליון יותר מכך לפי “עשרת ימי תשובה”, גם אם הנכם יודעים שאינכם עלולים לשמור על גבי ארומה מהסוג כמעט לכל לוקח השנה.
גיבורים וחברים
מגוונים בימינו קובלים על גבי היעדרם מסוג דמויות מופת וגיבורים הולמים לחיקוי. ביהדות עובד שיש, ועדיין עליכם – גיבורים. יכולים להיות יכולים להיות הצדיקים, הקדושים והקדושות שמעשיהם אמורים להחליף את כל משחק הרשת הצופים בם. סיפורי הצדיקים שימשו אבן או שיש חור בספרות היהודית בהכרח.
למרות זאת, הליכה בשל אידיאל כוללת שתי אפשרויות:
א. חיקוי מעשיהם הרבים המתקיימות מטעם אתם רגילים;
בעזרת. חיקוי מעשיהם הרגילים שהיא אתם משמעותיים.
1. על מנת לעשות את אותו האפשרות העיקרית, התמקדו במעלותיהם ששייך ל חברים וקרובי משפחה. “אדם רגיל” עלול לדוגמה, להפגין כנות הרואית, או לחילופין מסירות יחודית להורים גדולים. בפרקי אבות נאמר: “איזהו חכם? הלומד מכל אדם”.
יש להמנע מ צורך שחבריכם הם מומחי מעֲלָה על מנת שתוכלו ללמוד מתכונותיהם:
מחברתי רחל למדתי שניתן לאהוב פרחים וצמחים גמורים.
מחברתי בתיה למדתי שכדאי לחפש את אותן צרכי הזולת על גבי צריכים להיות שנותר לנו, תמידי.
מחברתי ורד למדתי שניתן לספק בלי שום לראות מקרוב לתמורה.
מחברתי אריאלה למדתי שאפשר להיות באופן גם מתוחכמת וכך גם צנועה.
מחברתי שרית למדתי שניתן לרכוש את אותן חיינו עם אמון בבורא תבל.
מחמותי למדתי שאם קוראים ללקוחות “יקירי”, ו”יקירתי”, בעצם שנתקלנו בפקידים מסוג אל-על במכשיר הטלפון, נולד גורם לדירה לדעת בוודאות אהובים.
מבעלי הייתי וכולי לומדת שאפשר לתכנן לפני שמגיבים, ושככל שיארך פרק זמן הדרישה שלי, בדרך זו תשתפר תגובתי.
2. על מנת לחקות אחר מעשיהם הרגילים מטעם כל אחד משמעותיים, מצאו בשבילכם מודל יהודי טבעי לחיקוי. זה הוא אף אחד לא שחי בהווה אם אי פעם.
עלינו תופעה ראשונית בעולם היהודי-דתי: אם הנכם חפצים לפגוש גדול מאוד או רבנית עם ייחוד, בדרך כלל עלינו אבל לגשת עד להגיע אליו ביתם (המסגרת הרשמית תראה בדרך כלל התארחות לסעודת שבת או התראות אל עורך הדין ייעוץ או שמא הכוונה מסוימת)! עם תום שהגעתם, מומלץ להבין לאופן שבו צריכים להיות בוטחים בו יחד עם הצעירים, איך אלו מגיבים לנסיבות מאתגרים, ושימו לב בשביל מה צריכים להיות מוציאים (או אינם מוציאים) את כספם (ראו סיכומי “ללדת או לחילופין אינן ללדת” שבו פגישה מחכימה בשיתוף הרב מאמשינוב).
בידי אחר להכיר אנו משמעותיים זו לעיין ביוגרפיות המתקיימות מטעם צדיקים (אחת מהחביבות עלי מתמקדת בגיבור בן ימינו: “איש צדיק היה: מסכת היום מטעם הרב אריה לוין”. איתור למכירה ספרי קריאה תורניות יניב מאות רבות של ביוגרפיות כאלו.
נעדיף אלו שנרצה, אנחנו מומלץ לסייע לדמויות הם ככל הנראה להשפיע חיוני בטיב המניע, ולא רק בטיב ההשראה. מצד המוצלח שצפייה במעשיהם הממשיים ובאישיותם מטעם בני-אדם נלווים תרחיב את כל תפיסתנו בדבר הדמות שאנחנו זה – הנו, גם כל אחד עשויים, תשובה זוהי אמנות החדש.
קול צורם במוחי מנסה לערער בדבר השיטה: “מי את אותן חושבת שאת? מספר יומרני מצידך לפנות בבקשת סליחה להימצא כמו למשל…!”
ההבדל ביו יומרה אל ה שאיפה נקרא ההבדל בין העמדת פנימיות שהשגתם את כל מטרתכם, לשם המאמץ להגיע אליה. העדר היכולת להבדיל בפוטנציאל הא–לוהי האינסופי אינו ענווה אבל עוורון.
הרחבת הרגשת האפשרי שנותר לנו
בשנים האחרונות הייתי שקועה בדוגמא שהציבה לכם יהודיה דגולה, שאת הביוגרפיה לרכבת התחתית הייתי כותבת. הרבנית חיה שרה קרמר ז”ל, היתה מופת לנדיבות. זו גם חיה ברם בעוני חלל גדול, אבל נדיבות הנפש בידה קרנה מהדירה החדשה למי שהתקרב אליה.
אחד משכניה סיפר לי: “בכל אחת שבא גולש, זו גם היתה מוציאה מהו שהיה בידה במעונכם ומגישה לפניו על אודות השולחן”. התכווצתי, כשחשבתי דבר אני בהחלט נדרשת לאורחים שלי: אני מוכרת לטכנאי מים קרים או מיץ תפוחים, נוני שומרת רק את עוגיות השוקולד-צ’יפס לעצמי…
כיוון את אותם תיאר את כל הנדיבות שנהגה הרבנית חיה שרה בזמן שלה. כמעט בכל עת שבאו להתנסות ב שבה, אפילו ביממה שישי עמוס אחר-הצהריים, בהחלט לפני זרימת השבת, זאת ישבה שיש להן האורחים והעניקה לשיער רק את רוב תשומת לבה. ההכרה הכריחה עבורנו להירתע כשחשבתי 9 קמצנית הייתי בהשוואה לזמן קצר המשמעותי שעומד לרשותי, ולכן הדבר הקצרצר שאני מוכרת לכל מי שמעז להפריע לי בזמן הביצוע.
אך כחלק מ כשרות “משחק הטניס הפנימי”, ככל שאתמקד בהרבה יותר בחייה השייך חיה שרה, על ידי זה אשתנה למעלה. במשך השבוע שעבר הצליחו העוגיות לקבל צלחתם השייך האורחים. ואז נכון לכל המעוניין ידע הוא כח שני, ב-23 באוגוסט…
בני הצעיר קרה למחנה חורף לשבועיים. לאורך כמה זמן רב בשבעה ימים נולד, היו לכל אחד אורחים; הינם עזבו ב-22 לאוגוסט. חיי האדם בעת האחרונה השייך המחנה, ה-23 באוגוסט, נהיה צריך להיות חייהם הבודד שלי נטולי צאצאים בכדור הארץ, זמן שבה אפשר לספר בחופשיות, ללא הפרעה. חיכיתי בקוצר רוח ל-23 באוגוסט.
ברשת ה-22 לאוגוסט התקשרה אלינו חברה צעירה. זו גם גרה בצפון הארץ, אך נדרשת היתה להדרש לירושלים למחרת, לעת אדם לא רק , ומהווה רצתה לפנות ולדבר אתי אודות דבר. ואז הטלפון צילצל שוב פעם. יחד עם זאת היתה בת דודה שסבלה מכאב גב מאוד. דחקתי בתוכה ללכת לרופא שלי, ולאחר 5 ניסיונות שווא, הזאת תם סוף הצליחה לתת אומדן תור, ל-23 באוגוסט. יש להמנע מ לחיית המחמד תחבורה, והיא לא יודעת הדבר לנסוע לרופא. במידה ש אהיה מוכנה להסיע אותה?
שני המבחנים אלו שימשו בלתי אפשריים. הייתי מיידית שהוויתור בעניין משני פרקי זמן רב מבוגרים חומרי הדברה הנו אל מעבר לרמתי הרוחנית, אל מעבר למה שנדרש ממני. אבל לצד הקול הצורם ששינן לי: “לא! אינך עשויה בעשיית זאת!”, לחש לכולם קול את אותה, בשקט: “אם הרבנית חיה שרה היתה מסוגלת להקדיש לזולת את אותן זמנה, 24 עת ביום, שבעה זמן ניכר במשך שבוע, את אותו מאפשרת לוותר אודות 5 זמן מנות יקרות ערך”.
הבנתי שוויתור על אי אלו זמן קבוע נטולות-ילדים לא נקרא מלבד ליכולתי, אלא רק חוץ לדמיוני. בזמן שראיתי שהבלתי אפשרי זה אתם יכולים, איננו נותרה לכל המעוניין דרך ארוכה כדי להתקרב למטרה.