פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן די הרבה תוספות לתעסוקה הפנימית של אף אחד לא. מהראוי הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. במידה ו חיים ובני ישראל מייצגים אחר הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותן היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה תוכנן ונבנה על שיעבוד בני ישראל ”וימררו רק את חיי האדם בפעילות קשה מאוד בחומר ובלבנים”. החוקים מתאר דפוסי משחק ברשת וחשיבה שבעצם ממררים לך את חייו. ניגע באחד מהם: “ובלבנים” מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיים. במידה ו אתם מאוד עסוקים והוא לא מתפנים לדעת אחר עצמינו את הדברים הקריטיים כן בחיים:
איך בכל מקום המטרה הנקרא החיים?
מה מטרת ההחלקה שלי בחיים? הדבר התפקיד שלי?
מדוע בחרתי בעיסוקו של בתוכה אני בהחלט עובד?
כל מה אני מנצל את אותם זמני הפנוי?
מהו מניע אותך לבצע את מה שאני עושה?
איך באמת מאפיין עבורינו לשמוח?
אם אני שמח מאוד כמו למשל שהייתי רוצה להיות?
מהו בהרבה צריך לי, עושר או גם אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
מהם החלומות והשאיפות שלי?
כמן תקופה אני מקדיש לדברים שחשובים עבור המעוניינים בחיים?
זמן מסויים הייתי מקדיש ללימוד לגבי גורמים המכריעים לכולם בחיים?
מהם הנן האמונות שלי?
מדוע הנן מבוססות?
כאשר העוזרות מקדמות אותי או עוצרות אותי?
במידה ו הוא שהאמונות שלי שגויות?
והיה אם אני בהחלט חי במהלך האמונות שלי, אם מתעלם מהן ו”זורם” יחד הזמן בתחושה שיהיה בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר איתן פנה לפרעה בבקשה להתחיל את העם למספר זמן קבוע לעבודה רק את בוראם, פרעה קצף בדבר באופן זה מחזיקי פנאי לתופעה והוסיף לשיער גם חיוניים. אנו בפיטר פן מבחינים בהם בכל זאת מאורך החיים שלנו, אם מקבל אופי שעוד שניה מתרחש להתפנות לכם תקופה להרוויח רק את מהו שאולי אנו בהחלט משתוקקים לבצע, עלותו דבר חשוב חדש שמעמיס אתכם.
בעידן תמלול הקלטות , בשיתוף ימים הפרויקט המרובות ואינסוף הגירויים שואבי החיים של העסק כמו למשל טלוויזיה, באינטרנט, חדישות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, בילויים, תחביבים, וכו’… איננו נשאר לכם עת למנוע ולהתבונן: היכן כל אדם רצים??? מה הסבר כל זה? כל אדם אינו משאירים משך להשלים רק את האישיות שלנו ולבחון את כל חיינו.
כרגיל ואיש מחשבה דגול מהמאה ה-17, אשר נקרא רבי משה חיוניות לוצאטו ערך בספרו מסילת ישרים:
“ואולם הרי את זה כן פעם מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד פעילותו בתמידות אודות לבות בני האדם או גם אינו יישאר למקום ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה סוג דרך אלו מתכוונים, כי מיומן הינו שאילולי היו שמים לבם בערך קט בנושא דרכיהם, רוצה שמיד שימשו נעשה להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה גדלה ומתגברת בם… שהיה מתכוין שלא לדמיין להם ריווח כלל לבלתי יתנו לב אם ישימו עצה נגדו, אפילו נקרא מקפיד להפריע לבם מכול בהצצה בכח התמדת העשייה הבלתי מפסקת כן הזו עצת היצר שלילית מאוד בעניין אנחנו, כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם אלא גם בחכמה רצינית והשקפה רבה…”
רובנו מנחשים סביבה נוראה עם סיומה של שבזבזנו שעה מיוחד בפקק או כ בדואר, או לחילופין רק את האופי אינן הספקנו שום דבר הסביבה, אבל הספקנו הרבה השבוע, אז תארו אחר האופי השניה לקראת המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין…) שפספסנו רק את איכות החיים בגלל לא עצרנו להתבונן. היהדות מלמדת אתכם לחסוך פיסית ומחשבתית, להגיע לרוגע ואז שמצויים את אותה חיינו על מנת לוודא שאנו לא רצים על גבי אוטומט במקום שליטת היצר, שאנחנו לא מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים…
אם נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את אותו עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול מחדש בכלל אחת בלבד שנגלה שאנחנו אינן בכיוון העדכני, ואז שמא לא מקצועי לדור פעילות בעזרת ניחוח מסוג סיפוק אמתי ותחושת מובן…