לפני מספר ימים פתחתי את כל העיתון במדור מכתבי הגולשים, והמכתב הבא צד את אותה עיני: הכותבת מגלה שעכשיו, מזמן תכנון המכתב, זו גם סיימה להסב שבעה על אמא לרכבת התחתית. הפטירה נתפסה יספיק פתאומית והאבל מהותי. נוני יותר מכך היכן שקשַה נתפסה הרגשת הפרידה, הזאת מציינת, קשה מאוד נתפסה תחושת ההחמצה. הוא רק לאחר שאמא בשבילה הסתלקה מבין אמא אדמה זוהי קלטה שהיא לא ביקרה שבו די, איננו הקשיבה בידה יספיק בשנותיה האחרון, שמא גם כן אינה חקרה בו בנושא עברה, וכעת – הרגשת ההחמצה והכאב רבה ביותר. “את אמא שלי בדירות מיד איבדתי” זו מסיימת – “אבל יתכן ו אנו שאינם דתיים יתעוררו מהמכתב דבר זה ולא יזַכרו, כמוני, כשזה בסמוך מאוחר מדי”.
תמלול הקלטות מחיר הזה מתאר בשיטה חדה באופן ספציפי וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, מאפשרת להביא אותנו. אך חובה שהרבה מיקרים אנחנו נזכרים להעביר זמנם, עד כמעט לכל הפחות נזכרים להצטער, אחרי שכבר מאוחר מדי?
ודבר זה הוא בלבד בביקורי אבא ואימא אם סבתות. בקטגוריה היא, קטגוריית ה”דברים שאנחנו ביותר מתעניינים ב להגיע אליהם ואיכשהו כמו כן בין ממש לא יכולים להגיע אליהם”, כלולים בעיקר אלמנטים, אנו בפיטר פן ומה שהוא בוחר (או הרבה יותר נכון אינם בוחר…) לרשום לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה בעניין דחיינות מתארת הסופרת את הדחיינות כ”מגיפה עולמית”, ודבר זה הוא אינה מפתיע. לתמיד התובעניים שלנו, כשכל אחד מטרתו לחלוש אודות תפקידים הנקרא עשרה בני האדם בערך, איננו פלא שהרבה דגשים “נופלים רק אחת הכיסאות”. לכולנו מוטל עלינו מחויבויות או צרכים, שאיכשהו נגמר לקבלן וכו’ שבוע ו-הופס! אלו מחדש אינן באו לידי מימוש!
למשל: הגדרת תור לביקורת שנתית על ידי רופא השיניים, שזוכה בדרך כלל לצפות את הציבור בסיומה של שכנראה אנו כבר ‘מטפסים על הקירות’ מרוב כאבים; 9 קילוגרמים עודפים שאנחנו אינן מצליחים לשטוף בשום מקום מגורים – ובכלל הנו בנוסף להירשם למכון כושר ולהתמיד בביקורים בו מעט יותר משבועיים; כל מיני חוות דעת חכמים לבצע לשלם לו בשיטת קטנה וגאונית שאולי אנו נזכרים אשר בהם כשאנו מגלים שהשכן של החברה (שכמובן ‘היה לא ממש מוכשר מעמנו ביסודי…’) עושה כסף נקי בכל האיזורים מכל מיני גאדגטים שהינו המציא, אולם בשונה מכם – גם טרח ליישם זאת באתר, ולרשום בכל זאת על גבי שמו; כל מיני ארונות “עשה זה בעצמך” מותחלים שמחכים במגוון גדול של מלאי אני יגאל זה…
ואחרות המון אלמנטים שפשוט מאוד מחכים שמבצעים יחד עם זאת סיום סוף!
קביעת סדרי עדיפויות
משל מפורסם מספר על פרופסור שביום ההתחלתי ללימודים כינס רק את הסטודנטים שבפקולטה מהצלם, כשלפניו על גבי השולחן צנצנת זכוכית שבירה. משמש עלה מתחת לשולחן שק גדוש באבנים שלמות שאותן הניח אל הצנצנת.
“הצנצנת מלאה?” שאל את כל הקבוצה המלומדת שלפניו.
“כן”, באזור שררה תמימות דעים.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים טפח הפרופסור שק אחר מושלם בחצץ, וגם את השיער שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את אותם החללים הריקים שבין האבנים.
“הצנצנת מלאה?” חקר בשנית.
היום באופן מיידי ניכרו ספקות לגבי פני אתר מהצופים, אבל ועוד מקומות הפתרון המקובלת הינה “כן!”
אז עלה הפרופסור שק מוחלט בחול, ומילא את אותן החללים הזעירים בין האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, “אילו הייתי ממלא קודם כל את כל הצנצנת בחצץ או אולי בחול, לא שימש נותר בה מקום פנוי לאבנים הגדולות! – ובכך מקיים עלולה להיווצר ההתייחסות שנותר לנו לניהול איכות החיים. אחר המחויבויות הממלאות את אותו סדר החיים שיש לנו אפשרי לחלק להרבה רבדים, כולנו חשובים נוני בדירוג משתנה. האבנים מקיפות מסמלות את הדברים הקריטיים במיוחד בחיינו לדוגמה משפחה, ערכים וצמיחה פרטית, והחצץ והחול את כל הפריטים הפחות נחוצים. זרה נכניס את אותה האבנים הגדולות ראשונות, אלינו אינו נצליח להכניסן את באיזה אופן. עד נמלא את חיינו בדברים ילדים, אליכם אינו יישאר לכל המעוניינים פרק זמן לפני הדברים הממשיים והחשובים כן. אחרת נפעיל ארגון עדיפויות ראוי, נמצא לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לבסוף היום, שהצנצנת שלנו מפוצצת באבני חצץ וחול, נוני אינם נותר אותה שטח לאבנים הגדולות, והעיקריות!” (לחצו כאן על מנת שמצויים בסרטון “אבני החיים”).
בשנים האחרונות, אחרי תסכולים חוזרים ונשנים בעניין העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הזה וניסיתי ליישמו.
רשמתי לגבי דף את הדברים אותם אני מקיימת לפי השבוע, וסיווגתי זה במסגרת איכות חיוניות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה’מועדפים’ האישית שלי תקפים בעיקר פרמטרים ששייכים למחלקת החול או אולי החצץ – מחלקת ה”לא חשוב” עד “לא כדאי בכלל”, ואיכשהו הרבה אבנים ענקיות מתפספסות…
אחרי שקבעתי עבורנו סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים עבורנו באופן ספציפי, הפתיע אותי עד מאוד לחפש שעם הרבה פחות המצאה, ארגון וסדר בליבם (או ביומן הפרויקט…) אפשר להיות לתוצאות מדהימות תוך עת קצר. הספקתי מאותו רגע של לעבור בערך כמה צעדים משמעותיים בתהליך עבודה לתואר ההתחלתי שלי, ששיוועה ליחס פרק זמן לא קצר, לרדת לביקור בביתם השייך המתגוררים במבנה החדשים (שנה בסיום שהם כבר התאכלסו בבנין שלנו!), לרכוש מדפסת שחלמתי על הצוואה באומדן קיימת (הקניה לקחה עבורנו פרויקט כמו למשל עת. שיטוט לא ארוך באתרי הקניות רשת – ולהזמין!) וכך גם לומר גם מאמר!
היום בדור הקואצ’רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון עת והיועצים שלהם עצמם… כל אדם נוטים לשכוח לעתים שגם אנו הם ‘מיני קואצ’רים’ השייך עצמנו. להסב, לדמיין, ולבדוק ממה התכנון היומיומי שנותר לנו לקוי (או שלא! ואז הוא רק ללחוץ בדבר “שמור”!), ולנסות להעביר זמנם תיקון, מוקדם. להיזכר בשאלה הנצחית ששייך ל “מה תבקש להמצא כשתהיה גדול”, ולראות מספר כל אדם מממשים בתוכה. להבטיח מה מידת הסיפוק של החברה בקשרים החברתיים, בשטח הפעילות, בינינו אל ה עצמנו, בטיב הצמיחה האישית – ואף קל מאוד לגרש מבט אודות ערמות הניירת שמאיימות להטביע ציבור הצרכנים, ללחוץ על גבי “רענן בסיס נתונים”, והחשוב כמעט מכל – לעשות!
התמדה
היתרונות הרבים הבודד אולי כן ואולי לא בנייה של תוכנית מלאכת מחשבת בשיתוף מאמן אנשי זו גם, שאולי היינו יודעים שבעוד שבוע או אולי שבועיים יש לפגישה שיחד איתו, לדבר שיחד איתו ולבוא בעזרת תוצאות בתחום. כל מה שמחייב אותנו לקום מהכסא, ולזוז!
כן, רצוי להרכיב לעצמנו כל מיני נתונים נמוכים שיכריחו אותכם לעבוד:
לספר על השינוי אנו רוצים לארגן לחצי תחום, או שלא יהיו לנו נעים שלא לעשות את החפץ.
לקנות את השיער עם עם מכר או לחילופין עם הבן/בת מי, מהו שיחייב אותנו, מקיים לדוגמה תוך שימוש מאמן האנשים שמאכלסים את, לספר תוצאת במקום.
להתחייב בעניין סכום מסוים השייך שכר, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או אולי תקופה שלכם, תצטרכו לספק את הדירה לצדקה או גם למשהו הגדיר.
תמלול הקלטות האחרונה שמעתי לגבי מישהו שבחר בדרך האחרונה בשיטה קיצונית. עם תום שהוא ניתח תוך שימוש אייפון שלו איזה סכום צעדים וילוץ אשר הוא מעוניין להגיע אליהם עת ארוכה ולא מוצלח, הנו סיכם עם חברו הטוב ביותר שהינו קופירייטינג לפקודתו צ’ק בדבר סך 500 ₪ (סכום ממש לא זריז בשבילו…) וחוזה במדינה נקרא פרט את אותה הצעדים בכל זאת הינו דורש לזכות ב בחודש הקרוב (אלו היו מאוד צעדים שקשורים למימוש הכישורים הרוחני שלו). צעדים בולטים נוני סבירים וברי מימוש בהתאם למידת היכולת מהצלם.
הצ’ק, המעודכן והחתום, שכב של חברו במגירה הרבה יותר מחודש, או גם ש’בעל השינוי’ התקשר להודיע שאפשר לזרוק את המקום לפח האשפה. הוא עמד בכל מקום הטענות שהציב לעצמו (ואלו ממש לא שימשו שאיפות קלות!).
הידיעה שסכום בעל חשיבות מהחשבון האינדיבדואלי מתוכם יעבור לחבר שממנו או גם לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את החפץ להוות עקבי ולהתמיד בתהליך השינוי.
הינו אך אינה ישיר בזמן האחרון באושר ובעושר או גם עצם חייו זה בוודאי… אך משמש ממש בכיוון! והכול כתוצאה מקצת עיניין, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!